אמהות מספרות על ברית מילה

FacebookEmailGoogle+Twitter

מחשבות ורגשות

קטעים מתוך הספר "ברית מילה בסימן שאלה: נקודת מבט יהודית"

מאת ד"ר רונלד גולדמן

(לקריאת המסמך המקורי באנגלית - לחץ כאן)

"היו לי ספקות עמוקים לגבי ההחלטה שלי [למול]. אך מכיוון שהקהילה היהודית לא מעודדת דיון פתוח לגבי ברית מילה, חוויתי את הספקות שלי ביני לבין עצמי ללא נחמה… ולכן, טקס שנועד לעורר רגשות של אחדות יהודית עורר בי תחושה של אובדן וניכור."

"אם גורמים לאישה לא לסמוך על האינסטינקט הבסיסי ביותר שלה להגן על הרך הנולד, על אילו רגשות היא תוכל אי פעם לסמוך?"

"בני הזעיר ואני התייפחנו… אחרי כל המאמצים שלי, אחרי שנשאתי והזנתי את ג'וזף ברחמי, אחרי שהצלחתי להביא אותו הביתה למרות שהסיכויים לא היו לטובתי, אחרי שהקפדתי שיהיה צמוד אלי כל הזמן מאז הלידה, אחרי שהנקתי אותו בכל פעם שרצה קרבה והזנה ? באה ברית המילה ופגעה פגיעה איומה בכל מה שהרגשתי שחלקנו אני והוא. אחרי הברית בכיתי במשך ימים."

"מעולם לא שמעתי צרחות כאלה… האם אי פעם אדע אילו צלקות זה הותיר בנשמתך? … מהו המבט החדש הזה שאני רואה בעיניך? אני רואה כאב, עצבות מסוימת, ואובדן אמון."

"מעולם אפילו לא דיברתי על זה ? חשבתי שאני היחידה שמודאגת מזה."

"שמעתי אותו בוכה בזמן שמלו אותו. מה שהכי מטריד אותי זה שאני עדיין יכולה לשמוע את הבכי שלו… זאת היתה תקיפה נגדו, ובמידה מסוימת זאת היתה תקיפה נגדי… עד יום מותי אני אשמע את היללה האיומה הזאת."

"הצרחות של התינוק שלי נשארו לי בתוך העצמות והן לא מרפות ממחשבותי… הבכי שלו נשמע כאילו שוחטים אותו. החלב שלי נפסק."

"ידעתי שזאת היתה טעות נוראית ושזה משהו שאף אחד לא צריך לסבול, במיוחד לא תינוקות רכים."

FacebookEmailGoogle+Twitter
הפוסט הזה פורסם בקטגוריה כללי.‏ קישור ישיר לפוסט.

כתיבת תגובה

Or

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>