| |
|
אני יכול גם לספר על הברית. בעצם לא ברית,
למוסלמים זאת סתם מילה שלא הצלחתי להבין את מניעיה הדתיים. כעיקרון אני מתנגד
להכאיב לילדים, אבל אף אחד במשפחה לא הסכים עם דעתי והלחץ לטקס המילה היה מעבר
ליכולת ההתנגדות שלי. ההחלטה לכרות את העורלה התקבלה בהליך משפחתי דמוקרטי,
ואני, למרות עמדותי והשקפותי, עדיין נמנה עם משפחת קשוע. למרות הכאב העצום
החלטתי לא להשתמש באלימות ולקבל את גזר הדין.
היה לי תנאי אחד: במקום המוהל המשפחתי הקבוע התעקשתי על רופא, מה שבטוח.
כשהרופא הגיע, חיבקתי אותו. רוח הזמן. הוא שמע כל מה שיש לי להגיד, הסברתי לו
שלדעתי ערבי לא כורת לערבי, הוא בכה, נישק אותי וניגש למלאכה.
התינוק דימם בלי הפסקה. אחרי שעה מהמילה הייתי אתו בחדר מיון של שערי צדק.
רופאה עם צמיד כתום שחולצתה הצהירה כי היא אוהבת את הגוש הזעיקה בדחיפות
אורולוג ילדים. בדיקות הדם הראו רמת המוגלובין נמוכה, הרופא חבש, חיבר
לאינפוזיה וביקש לא להאכיל כי ייתכן שהתינוק יצטרך ניתוח בהרדמה מלאה.
"אתה רואה? אמרתי לך", צעקתי לאבא בטלפון כמו מטורף כשעישנתי סיגריה בחוץ. "בשביל
מה? בשביל מה זה טוב הכריתה, תן לי הסבר אחד. מה? הנביא מוחמד רצה לחקות יהודים?
זה לא עובד אבא, אתה שומע, לא מצליח".
חזרה לראש הדף |
