|
|||||||
|
|
אמהות וכאב המילהאביב גבאי, 50, בת למשפחה מסורתית ואמא לבן 31, מספרת: "הבן שלי נולד פג, ורק כעבור חודש עשינו לו ברית, אחרי שאני כל הזמן דחיתי את זה. ההורים שלי כבר נכנסו ללחץ והסבירו לי שאני חייבת לעשות את זה. הייתי בת 18 וחצי ואני זוכרת שבבוקר אמא שלי לקחה אותי עם הילד לרופא כדי שאהיה יותר שקטה. אני זוכרת שכשעשו את הברית ישבתי בחדר סמוך בדירה של הורי ואמא שלי לקחה את הילד. היא טיפלה בו. לא הייתי בהכרה ממש, הרגשתי כמי שצופה מהצד, עם הרבה כאב, והיה לי קשה לקבל את זה. עד היום אני לא מקבלת את הקטע של הטקסיות. זה ממש ניתוח וצריך לעשות אותו בבית חולים. אולי כי הייתי צעירה מדי לא טיפלתי בילד איזה שלושה ימים. לא יכולתי לראות את הדבר הזה, את הפצע. אם הייתי צריכה לעשות את זה שוב, עכשיו כשאני יותר בוגרת ומבינה את החיים אחרת, הייתי עושה לו ברית בבית חולים ואולי איזו מסיבה. לא הייתי לוקחת סיכון כזה". טקס ברית המילה מהווה פעמים רבות חוויה קשה לאמהות. רבות מתרחקות מהתינוק בשעת החיתוך, מסיטות את מבטן, ומעדיפות לא לחתל אותו בעצמן בימים שלאחר הברית כדי לא לראות את הפין הפצוע. טלי ליפקין-שחק עוסקת בכתבה הבאה בכאבה של האם המוסרת את בנה למוהל, ומראיינת גם אמהות שהחליטו לא למול את בנן.
"בני הזעיר ואני בכינו בכי מר... אחרי כל המאמצים שלי, אחרי שנשאתי והזנתי אותו ברחמי, אחרי שהצלחתי להביא אותו הביתה למרות שהסיכויים לא היו לטובתי, אחרי שהקפדתי שיהיה צמוד אלי כל הזמן מאז הלידה, אחרי שהנקתי אותו בכל פעם שרצה קרבה והזנה ? באה ברית המילה ופגעה פגיעה איומה בכל מה שהרגשתי שחלקנו אני והוא. אחרי הברית בכיתי במשך ימים."
מחשבות ורגשות - אמהות מספרות על ברית מילה
קישורים נוספים
|
||||||
