פרק אחד עשר
צבעי העור
א. קונסטיטוציה תורשתית.
ההתערבות הגזעית והטמיעה גורמת לידי כך שיכול אדם להיוולד עם שער בהיר, עיניים
כחולות וצבע עור לבן ולהיראות בכל כצפוני, ועם זאת לשאת ירושה ביולוגית דרומית של
החתוכים, בכל הקונסטיטוציה האישית שלו. מאידך, יכול אדם לקבל בירושה עינים כהות,
שיער שחור וצבע עור כהה, ושהקונסטיטוציה הביולוגית של התפתחות מרכזי המוח ותיפקודי
ההורמונים בגופו תהא שלמה-צפונית.
פוסידוניום (130-50 לפני ספה"נ) האמין, שהחום הוא הגורם לצבע העור ושטיחות החוטם,
לעובי השפתיים וסילסול השער. אולם הוא לא התעלם מן העובדה, שההודים והכושים, באותו
רוחב גיאוגרפי, נבדלים בכל זאת במידה ניכרת בצבע העור ובצורת הגוף.
דארוין כותב: "אור וחום אינם משפיעים אלא מעט מאד על שינויים בצבעי העור אפילו במשך
דורות. הולנדים גרו יותר מ-300 שנה באפריקה ולא חל שינוי בגוון עורם. האסקימוסים
אוכלים מזון אנימלי, לבושים עורות וחיים בתנאי אקלים קר וקשה בלילות חושך ארוכים,
בכל זאת אינם נבדלים במיוחד מתושבי דרום-סין, החיים על מזון צמחים ומתהלכים כמעט
ערומים באקלים החם מאד".
חיות המחליפות את צבע שערות עורן, ביחוד בעונת היחום, - לאחר שסורסו אין הן מחליפות
עוד את צבעי העור. אותם הזכרים שיש להם צבעים הנבדלים ושונים מצבעי הנקבות, לאחר
הסירוס הם משתווים בצבעם עם צבעי הנקבות. אצל הקופים מתגלים בעונות ההזדוגות מקומות
חשופים משערות עם גווני צבעים בולטים. אבוד השערות והבלטת עירום העור הם התקשטות
מינית.
מסתבר: האדם, שעלה מדרגת קוף והתרומם בדרגת התפתחותו, הלך ואיבד את שערותיו עם
התקדמות הרגישות המינית של עצבי שטח עור גופו, מפעילות הורמונית שהלכה וגדלה עם
התפתחות גבוהה של מערכת בלוטות המין וגידול מרכזי מוח האדם בכלל (מסורסים וגברים
בעלי בלוטות מין בלתי מפותחות אינם קרחים). דבר זה נתן לו את כושר הפעילות המינית
לא רק בעונת יחום ותאוה, אלא שבמשך כל עונת השנה ובכל האקלימים הוא מסוגל לחיי מין.
נשירת השערות מגוף האדם וגילוי חלקת עורו באו מהפעלת מרכזי התחושות המיניות,
המישושיות. מתוך תשוקה פנימית להיראות יפה ובולט על ידי צבע עור בהיר ורוד המעורר
תשוקה. למערכת הורמוני המין השפעה מכרעת על צבעי העור.
עובדה היא, שרוב העמים הכהים, בעלי גוונים שונים, מבצעים חיתוכים באברי המין.
ויכולים אנו ללמד גזירה שווה על הקשר בין החיתוכים ובין השפעת הורמוני המין על צבעי
העור השונים.
בקרב העמים הכהים מצוי הבדל בין גוון עורם של הנקבות והזכרים. צבע עורם של נשי
השחורים באפריקה בהיר יותר מצבע הגברים, הוא דומה לקפה קלוי למחצה. ילדי השחורים
נולדים בהירים יותר, הם חומים-אדומים, והצבע השחור המלא בא לאחר זמן רב. גם העיניים
של ילדי השחורים בהיוולדם יש להן גוון כחול. הצבע השחור של הכושים הנולדים מגיע
לגוון שחור רק לאחר כמה שנים (בגיל שלוש-ארבע). הם נולדים אדמדמים כאגוז חום. גם
עור ילדי האוסטראלים הוא צהוב-חום בהיוולדם, ונעשה כהה בשנים מאוחרות יותר. ילדי
האינדיאנים באמריקה הדרומית בהיוולדם הם לבנים-צהובים ולאחר זמן הם מקבלים את הצבע
הצהוב-חום, בדומה להוריהם.
באפריקה נפוצה מחלה המכונה קואשיורקור, המתבטאת בבצקת, חיוורון העור והתקלפותו
וחוסר דם, ושינויים בעשרות. השערות השחורות המסולסלות הופכות לבהירות-אדמדמות
וחלקות. התופעה שילדים נולדים בהירים ולבנים, וכעבור כמה שנים הולך גוון עורם והופך
כהה יותר ואף כהה מאד, נפוצה בין העמים הנימולים.
התפתחותו של הפרט בילדותו כמדובר לעיל, היא חזרה על התפתחות הגזע כולו, מהאב הקדמון
ביותר שהוא דומה לו בילדותו יותר מן המבוגר. הילדים דומים יותר לאבות. בתקופת
הילדות הם דומים לאב הקדמון יותר מאשר בבגרותם. אם הילדים בני העמים הכהים נולדים
בגוונים בהירים יותר, הרי זה מראה, כי האבות הקדמונים של העמים הכהים היו יותר
בהירים. כהות עורם ומצבם הירוד של העמים הפראים והמפגרים באו כתוצאה של אטרופיה
חזקה, שבאה להם מהפגיעות באברי המין בצורות קשות, כגון עקירת אשך, ולחיתוכים יש חלק
רב בגווני העור הכהים על כל הוואריאציות שלהם.
דארוין כותב: "בכלל נוכל להגיד, שסיבות כל הוואריאציות של תופעות מיוחדות בגוף האדם
נעוצות יותר בקונסטיטוציה של האורגאניזם, מאשר בטבע ובתנאים מסביב, אע"פ שתנאים
משתנים ממלאים תפקיד חשוב בתופעות של שינויים אורגאניים". כיום גלוי וידוע
שהקונסטיטוציה של גוף האדם מבוססת על הכוחות ההורמוניים של הבלוטות השונות.
החיתוכים משנים את פעילותן וגם את הפרשות הפיגמנטים המופעלים על ידן, הקובעים את
הואריאציות של צבעי העור.
ב. החלפת צבעים.
ההסתגלות להחלפת צבעים היא פתאומית כמו אצל הזיקית, השנה את צבעה ומסתגלת במהירות
לצבעי המקום, בו היא נמצאת באותו רגע. החלפת הצבעים היא לפי תנאי האקלים ושינוייו:
חורף וקיץ, ועונת היחום. בלי להיכנס לפרטים של פעולות הצבעים שברובם הם באים למטרת
התגוננות והסתתרות מעיני הטורף האויב, הרי אין חולקים, כי חילוף הצבעים בעור
היונקים ונוצות העופות ופעולות הכרומוגנים תלויים בהורמונים שבגוף. גם צבע הביצים
הוא צבע הגנה, הן ירוקות על עלים חומים וחומות על קליפת העצים, כן יש להן צבע חול
על שפת הים.
בין תאי העור בשכבות הקרובות לשטח הגוף ישנם כאלה הנושאים בקרבם את חומר הצבע,
המצויים בתאים הבסיסיים של האפדירמה (השכבה הבסיסית של הצפוי האפיתלי). הם נושאים
בקרבם חומר צבע פיגמנטי, הקובע את גוון העור. הפיגמנט עשוי מחומר מלנין, עור בני
הגזעים הלבנים נראה ורדרד, הפיגמנט מועט בתאיהם והדם משתקף מבעד לשכבות האפידרמיס
השקוף, גווני העור מותנים בכמויות המלנין שבאפידרמיס; הוא מרובה אצל שחומי העור
ומועט אצל בהירי העור.
מידת פיזורו של הפיגמנט נקבעת ע"י ההפרשה הפנימית, הבאה מיותרת המוח לפי הידיעות
שהיא מקבלת מן העינים ומן העור. בדגי הסחוס מוכוונת פעולת כל מיני הפיגמנטים על ידי
הורמונים הנפרשים מן ההיפופיזיס. באונה התיכונית נמצאים הורמונים המשפיעים על חלופי
הצבע של בעלי חיים נמוכים.
בעור הזיקית יש ארבע שכבות: שכבה ראשונה שתאיה מכילים חומר שחור-אדם; שכבה שניה
בהירה, שכבה שלישית כחולה, ושכבה רביעית שתאיה מכילים חומר צהוב. התאים מכילי הצבע
מתפשטים ומתכווצים על-ידי גרוי עצבים הבא בהשפעת האור.
פעולת המלנפורים של דגי הגרם מוכוונת על ידי עצבים היוצאים ממרכזי ההארה שבמוח
המאורך דרך חוט השדרה, פעולות הכרומנופורים ומלנפורים מוכוונות על-ידי הורמונים.
צבע הביצים מקורו בפיגמנטים הנפרשים מבלוטות שבדפנות צנור הביניים. השינויים בצבעי
הדגים המחליפים צבעים, נגרמים ע"י גירויים הנקלטים מן הסביבה דרך העינים. דג עיוור
אינו משנה את צבעו. צבע העינים הכהות הוא יציב וקבוע, ואינו משתנה עם התפתחותו
וגידולו של גוף האדם. צבע העיניים הבהירות הולך ומשתנה.
בין צינורות-הדם, במעטפה התיכונית של העיין, קובעים תאים המכילים פיגמנט מלנין
והמשוים לקרום הדמים את צבעו. בשטח האחורי של קשתית העין, מצויה שכבה של תאי אפיתל
המכילים פיגמנט שחור בצורת גרגרים. "צבע העין" נקבע על פי צבע הקשתית; הצבע הזה
תלוי במספר תאי הפיגמנטים הפזורים ברקמה החבורית של הקשתית. הפיגמנט מלנין צבען
שחור או חום כהה. במצב של ריכוז בינוני של הפיגמנט נראית הקשתית חומה. כאשר הפיגמנט
מרובה מאד נראית הקשתית כמעט שחורה. בהיות הפיגמנט מועט, נראית הקשתית ירוקה או
אפורה. כשאין ברקמה החבורית של הקשתית כל פיגמנט או כשהוא נמצא בכמויות זעירות
והרקמה החבורית שקופה – נראית העיין הכחולה.
ג. נימולים כהים ובהירים.
אחד הסימנים המשותפים לרבים מאלה העוסקים בחיתוכים באברי המין, הוא צבע עורם הכהה.
תופעה זו שכיחה באקלימים של כל חלקי כדור הארץ. מובן שאפשר להצביע על מקרים יוצאים
מן הכלל, תופעות של מקרים אלה נגרמות על ידי התערבויות של זרמי דם וטמיעות בין
הפגומים והשלמים. נקח, לדוגמא, את ההבדלים בין יהודי המזרח (מספרד, תימן, פרס
ומרוקו), שברובם לא קיבלו תערובות ביולוגיות מעמי המערב, מהשלמים, ובין יהודים
אשכנזים בארצות המערב, שבתקופת אלף השנים האחרונות היגרו ונדדו בין עמים שלמים
ערלים. ההבדלים גלויים לעין: יהודי המזרח המקבלים תערובת זרמי דם מעמים נימולים הם
כהי-עור בגוונים שונים. יהודי המערב מקבלים, וביחוד במאות השנים האחרונות, השפעות
ביולוגיות מעמים שלמים, הם בהירים. יהודי המערב האשכנזים כיום מהווים כ-90% של העם
היהודי בעולם.
מחלת כדוריות החרמש נתגלתה בין יהודי תימן בארץ. מחלה זו מצוייה כמעט רק אצל הגזע
הכושי. בין 188 ילדים נמצאו 17 ילדים תימנים חולים במחלה זו. הרי זה אחוז גבוה מאד.
(הבדיקות נעשו בבית החולים בראש-העין בשנת 1951-1950).
די להזכיר את הבאת הכלה בלילה הראשון למושל ולראשי השבט, מנהג שהיה מקובל ונפוץ
במזרח. המשורר התימני שבזי הביא את בתו למושל תימן. (לפי האגדה מתה על סף הארמון).
גם למלכי היהודים החימרים בתימן היו מביאים את הבתולות של השבטים לבעילה בלילה
הראשון. המנהג לספר את שערות הכלה לפני החופשה, ראשיתו מימי הביניים. הברונים
והפריצים בפולין ומרכז אירופה, דרשו גם מהיהודים שגרו בכפרים ובעיירות כפריות למחצה
שיביאו את הכלה היפה בלילה הראשון לפריץ. היהודים חיבלו תחבולות נגד הגזירה,
והמציאו: לספר את השערות של הכלה כדי לכער אותו עד-כדי-כך שהפריץ לא יחשוק בה. דרכם
של היהודים בארצות אירופה, במשך אלף השנים האחרונות, היא דרך של פרעות וכיבושי
גייסות, ואונס נשים יהודיות בהמונים. בתקופתנו נפוצו מאד יחסים מיניים חפשיים בין
יהודים ונוצרים משני המינים. ברור איפוא כי טמיעות דם חזקות עברו על היהודים בכל
הדורות, הן במזרח והן במערב. בדם יהודי המערב נספג וזורם דם מעמי המערב הערלים.
ברבע הראשון של המאה העשרים הגיע, במספר ארצות אירופה, אחוז היהודים המתחתנים
בנשואי תערובת עד כדי 30%. "בפרוסיה נולדו בשנת 1933 מנשואים יהודיים טהורים 1913,
מנישואי תערובת 468 ילדים" (ד"ר רופין).
הגידול המהיר של אוכלוסיית היהודים באירופה נתרחש במאה ה-19. כ-70% מיהודי כל העולם
נמצאים בארצות הסלאביות והאנגלו-סאכסיות. י. לשצינסקי כותב: "בארצות רבות הגיעו
נישואי התערובת במאה האחרונה להיקף גדול מאד. בגרמניה, אוסטריה, והונגריה היו
נישואי-תערובת מעשרים ועד שלושים לכל מאה נישואים טהורים ובאיטליה, דניה ושוודיה
מגיע שיעור נישואי-התערובת אף למעלה מזה. באמריקה קצב עלייתם של נישואי-התערובת
מהיר מאד. שיעור מסויים מצאצאי נישואי-התערובת מתערב בנו, עשרים אחוז בערך מצאצאי
אמהות לא-יהודיות ואבות יהודים וכן עשרה אחוזים מצאצאי אבות לא-יהודיים ואמהות
יהודיות, נשארים בקבוצה היהודית בארצות אירופה הנ"ל. בארצות אמריקה אחוז הצאצאים של
אמהות לא יהודיות ואבות יהודיים גדול מזה, ומגיע אפילו עד כדי 40-30 אחוז. נמצא
שעירוי-הדם הלא יהודי כמעט שאינו פוסק" ("כלל ישראל", 1954).
ההרכב הקונסטיטוציוני אצל אחוז גדול מיהודי המערב, הוא בעיקר מערבי. חלק ערלי זה,
ההולך ונולד אצלם ונימול דור אחרי דור, נטמע ונהפך, במובן הגנוטיפ והפנוטיפ,
ליהודי, ולפיכך שכיחים ביניהם הרבה טיפוסים בהירים. תערובת דם זו מביאה גם לתחייתם
של אותם מרכזי המוח, שנפגעו במשך דורות מהחיתוכים, ע"י הקמת כשרונות גדולים.
אין אנו זקוקים למיקרוסקופּ אלקטרוני כדי לגלות את הכוחות הביולוגיים של עמי
אירופה, שנטמעו וזורמים בנימולים הנמצאים בחלק המערבי. למשל: כל נימול שלישי או
רביעי במערב הוא בהיר, בלונדיני, בעל עינים כחולות, בהירות, עור לבן וכו'. טמיעות
אלו הביאו תחיות פסיכופיסיות של מרכזי הבלוטות.
כשהמדובר בתורשה צפונית, אין הכוונה כל עיקר לנימולים במערב בעלי שיער בלונדי
ועינים כחולות, אלא רק לאלה הנושאים בקרבם תורשה ביולוגית מעמי המערב על אף היותם
בעלי שיער כהה ועינים שחורות.
ד. החיתוכים וגווני העור.
הפיגמנטאציה המוגברת בעורה של אשה הרה באה מפעולה מוגברת של תוספת הכליה. האסטרון
למשל, מרבה את הפיגמנט בפיטמות השדים. ההורמונים, הנותרים בקליפה של בלוטת יותרת
הכליה, גורמים לצבעונות כהה שחומה של הגוף וגם לאטרופיה של אברי המין. הקליפה של
יותרת הכליה יוצרת קורטין, והפרעה בפעולותיה משפיעה על כהות העור.
העור מורכב מציפוי עור אקטודרמאלי ומהעור המזודרמאלי, הקוטיס הוא שכבת העור הכוללת
חמרי צבע, נימי דם ועצבים. צבע עור בני אדם בא על-ידי שני חמרים כימיים, הקארוטין
והמלאנין. לצהובים יש יותר קארוטין, לכהים יותר מלאנין. בילדים האוכלים כמויות של
גזר בולטים סימנים של אגירת קרוטין בשומן שמתחת העור, ועורם הולך ומצהיב. אם רואים,
כי הפגועים הם ברובם בגוונים שונים כהי עור ובכל האקלימים, הרי המסקנה ההגיונית מכך
היא, כי הפעלת הבלוטות יוצרת הפיגמנטים ברקמת עצבי התחשות, היא ספציפית השייכת להם.
הפעילות של בלוטות מסויימות בגוף משתנית במידת-מה עם חלופי הטמפרטורה והאקלים בצורה
קיצונית, כגון חורף קשה וארוך או קיץ חרב טרופי. במלחמת קיומו סיגל האדם את גופו
לכל תנאי האקלים. למעשה אין התנאים הגיאוגרפיים משפיעים על שנויי צבע עור האדם ואין
זו שאלה של אקלים. העמים בהירי העור לעולם אינם משחימים, הם מתקלפים ונשזפים לזמן
מה ברוחב גיאוגרפי נמוך, ונשארים לבנים בהירים אם אין להם השפעה וטמיעות מעמים
כהים. האיש השחור והצהוב, גוון עורו נשאר ככה ללא שינויים גם כשהוא נמצא ברוחב
גיאוגרפי גבוה, אם לא יקבל השפעה והתערבות דם מהעמים הלבנים.
החומר הצהוב קרוטין הנמצא בירקות כמו גזר, תרד ועוד משמש בגוף ליצירת ויטאמין א'.
כפי שכבר הזכרנו, עור גופם הכהה של רוב החתוכים מכיל הרבה קארוטין שאינו נעכל והוא
מעובד לויטאמינים כגון ויטאמין א', שהגוף זקוק לו במיוחד בימי הילדות. היות
והקארוטינואידים מופיעים בפרי בעת הבשלתו, יש אולי קשר להבשלה המוקדמת של תאי הזרע
והחומרים המיניים, לריבוי הקארוטינואידים בעור הנימולים.
כהות העינים והעור בגוונים שונים הוא אצל רוב הנימולים – בניגוד לצבע העינים
הבהירות כחולות אפורות, והעור הלבן של רוב הערלים. וזה בכל חלקי העולם השונים, -
הבדלים אלה קשורים במטאבוליזם השונה של ויטאמין א'. קביעת העובדה, שהעמים החתוכים
באברי המין הם ברובם כהי עור, בניגוד לרוב העמים השלמים, יש בה כדי להוכיח על מציאת
קשר יסודי בין החיתוכים ובין צבעי העור הכהים. החיתוכים גורמים הפרעות להורמונים
המפעילים את הפיגמנטים. אי-עכול הקארוטין תלוי גם בהפרשות הכבד. אם אין חומר הסקה
מספיק בגוף ומצוי עודף של חלבונים, נוטל עליו הכבד את התפקיד להפריד ולפורר את
החלבונים. עודף פחמן בגוף מקורו בהפרשה פנימית מן הכבד.
פעולות בלוטות הפיגמנטים תלויות באור הנקלט דרך העינים ועור הגוף. העינים ועור הגוף
סובלים קשות מהחיתוכים. המטבוליזם של הפיגמנטים בעור גופם הכהה של העמים והשבטים,
העושים חיתוכים באברי המין, נפגע. הזכרים מעבירים את השינויים הביולוגיים לנקבות,
והנקבות מעבירות את השינויים לזכרים.