פרק שביעי

שלבי הגדילה והרפרודוקציה

א. התבגרות אינפאנטילית.

שנות ההתבגרות הן מגיל 14 עד 18 בערך. זוהי תקופה של קליטת הרשמים מהעולם הסובב והכרת ערך ה"אני". זהו תהליך של עיצוב עצמו, הגיל של "לידת האני". התהליכים הביוכימיים של האורגניזם מסעירים את נפש המתבגר. ההתבגרות היא צמיחה אינטנסיבית מינית, פסיכולוגית ופיסית. הצעיר המתבגר מתחיל להסתכל ולהתחקות על סביבתו הסוציאלית אליה עליו להסתגל.
החתוכים נעשים למבוגרים בבת-אחת ללא שום מעברים. הם קופצים מהילדות ישר לבגרות המוקדמת בלי לעבור את שלבי ההתפתחות הללו. בחלקם הם נשארים ילדותיים, אינפאנטיליים. לפי עדות רופאים מגלה אחוז גדול של הנערים והנערות בישראל סימני אינפאנטיליות באברי המין. ליקויים בגיל צעיר בהספקה של הפרשות בלוטת המגן עשויים לעכב את ההתבגרות ומביאים לידי אינפאנטיליות של אברי המין.
המדידות הנרחבות בבתי-הספר היסודיים בזמננו איפשרו להשוות את הקומה הממוצעת והמשקל הממוצע של ילדים נימולים לאלה של ילדים ערלים. ילדינו בלי יוצא מן הכלל נמוכים יותר וקלים יותר מילדים לבנים בארצות המערב. הבדלי הגובה בין ילדים אשכנזים בישראל החיים בתנאים כלכליים טובים, ובין ילדים ערלים של ארצות המערב הם באופן ממוצע בגילים מ-10 עד 18 8-7 ס"מ, ההבדלים במשקל באותם הגילים הם ב-5-4 קילוגרמים.
תקופת ההתרחבות ותוספת השומן חלה אצל הבנות האמריקאיות בגיל 15, אצל הבנות האשכנזיות בגיל 12 עד 13, אצל הבנות הספרדיות בגיל 12 שנה ואצל הבנות התימניות כבר בגיל 11 שנה (לפי בקי, ילקוט פרקי עיון).
ד"ר נ. נרדי כותב: "קיים יחס גומלין חיובי בין ההתפתחות הפיסית לבין ההתפתחות השכלית, בניגוד לדעה המקובלת שילדים כשרוניים הם על פי רוב חלושים, נמוכי קומה או אפילו בעלי מום; הנכון הוא ההיפך מזה. החוקרים שטיפלו בבעיה זו הגיעו לכלל דעה, שילדים כשרוניים עולים בגובהם ובמשקלם על ילדים אחרים. יש, כמובן, ילדים חלשים, עדינים או מפגרים בהתפתחותם הפיסית, שיתאמצו ויגיעו להישגים חשובים שהם מעל לכשרונותיהם הטבעיים, אולם יתרונות אלה אין בהם כדי לבטל את ההנחה של קיום יחס גומלין חיובי בין ההתפתחות השכלית וההתפתחות הגופנית".
הפרעה בהפרשות הורמוני המין גורמת לאינפאנטיליות. הנער דומה יותר לילדה והילדה דומה יותר לנער. לפי קירנס: טסטוסטרון ואסטרדיול מקורבים קירבה כיית. אחים קרובי דם הם במשפחת הכימיה האורגנית הקרויה סטרואידים; שניהם בנויים בדיוק מאותו מערך של משושה ומחומש בן שבעה-עשר אטומים של פחמן ועשרים ושמונה אטומים של מימן. מבחינה כימית, כל אחד מאתנו הוא גבר ואשה גם יחד, משום שגופנו מייצר גם את הורמון הזכר וגם את הורמון הנקבה, ורק עודף הטסטוסטרון הוא שעושה אותנו לגברים, ועודף ההורמונים הנשיים – לנשים. וכל ההבדל הכימי בין טסטוסטרון לבין אסטראדיול מתמצה בארבעה אטומים של מימן ואטום אחד של פחמן.
האינפאנטיליות מתבטאת בפיגור במה שנוגע להתפתחות גופנית ורוחנית. סימניה: צורת גוף ילדותית, אף שהגובה הוא נורמאלי, פחיתות או היעדר של סימני המין המישניים, כוח שיפוט לקוי (אע"פ שהשכל הוא נורמאלי פחות או יותר והידיעות מספיקות), יצרים חלשים, ומצב אמוציונאלי המתבטא בחולשה קונסטיטוציונית.
על הטיפוס האינפאנטילי הנמצא בנוער, כותב ש. גולן: "התכונה הבולטת שלו מזדקרת לעין: איחור ודחייה של תהליך ההתבגרות על גילוייה הנפשיים. המסתכל בנוער הזה מקבל את הרושם הברור, שתקופת החביון, הנערות, לא הגיעה לכלל סיומה והיא נמשכת גם מעבר לתקופת ההתבגרות הפיסיולוגית מעין "ילדות מוארכת". טיפוס נוער זה נפוץ בין הנערים יותר מאשר בין הנערות. זהו נוער שעד גיל 18, ולפעמים למעלה מזה, אין ניכרים בו סימני התבגרות נפשית, לעומת זאת בולטים אצלו ביתר שאת סימני התקופה הקודמת להתבגרות: הצעקנות, השחצנות, החוצפה, הפרחחות, הדברנות, הנצחנות, ההתבלטות החיצונית. אצל חלק מטיפוס זה באה ההתעוררות בתקופת נעורים מאוחרת יותר. חלק ממנו נשאר אינפאנטילי ואינו מגיע לגילוייו הנפשיים והרוחניים של הפוברטט".
בדו"ח המכון הפסיכוטכני של מחלקת החינוך של עירית תל-אביב (פורסם באוגוסט 1953), מראה הטבלה הסטטיסטית על מצב הבריאות של הנערים היוצאים לעבודה: "למעלה מעשרים אחוז מהנערים הם חולים מליקויים במערכת העצמות, הנשימה, בלב, ליקויים רציניים במערכת החושים, ליקויי הבלוטות, ואינם מסוגלים לעבודה". בבדיקות שנעשו בילדים ירודים ומפגרים בשכלם נמצא מספר גדול של חסר קארוטין וויטאמין א' בנסיוב הדם.
רבים מבין הנימולים, לא ימהרו לקבל את הדעה שהמילה גורמת לדפקטים רציניים. אולם אותם אלפי אמהות ואבות הסובלים קשות מכל הטרגי והאכזרי שנפל בגורלם ילד דפקטיבי מפגר, הסובל בעיקר מגונאדים חלשים, דבר הקשור ללא ספק בברית המילה, הללו יהיו מאושרים ללדת בן ולא לימול אותו, כדי להוכיח לעצמם שיש בכוחם להביא לעולם צאצאים בריאים. לאושר גדול מזה אין אדם יכול לקוות עלי אדמות.

ב. קריפטורכיסם ומונגוליסם.

מקריפטורכיסם, טמירת האשכים, סובלים רבים מהילדים הנימולים. מרפאים מחלה זו בזריקות הורמוני הגדילה והצמיחה המחישים את גדילת אברי המין והגונאדים, בטסטוסטרון ובניתוח. נטוש ויכוח על הגיל המתאים לטיפול בטמירת האשכים. אם מאחרים בטיפול נשאר הנער היפוגונאדי ואינו מתבגר.
בסקירה על 18 שנות עבודה על מחלקת "הדסה" להיגיינה של ביה"ס, כותב מ. ברכיהו: "נוכחתי ע"י בדיקותי בבתי-הספר ובתחנות ההתיעצות, שהליקויים הנפוצים מאד בארצנו הם: א) דיסטרופיה שומנית מינית; ברי, שאין לקבוע את הדיאגנוזה רק על פי עודף השומן וקטנות האמה בלבד. יש לשים לב גם למצבם של האשכים ולהיווכח אם הם מנוונים. ב) הליקוי השני הוא הקריפטורכיסם. בדיקותי בבתי הספר הוכיחו לי שהקרופטורכיסם מצוי כאן במספרים גדולים. בין 520 תלמידים בבי"ס תחכמוני בירושלים מצאתי: 99 מקרים של קריפטורכיסם = 19%, מהם 27 חד-צדדי = 28%, 72 דו צדדי = 72%, 20 קריפטורכיסם + היפופלאסיה גניטאליס = 5%. רופאים אחרים מצאו יותר. בדקתי את בית הספר לילדים מפגרים בתל-אביב, מספר הנבדקים 56 בגיל 15-8. בס"ה מצאתי 24 מקרים של קריפטורכיסם, היינו 28.5% מלווים בהיפופלאסיה גניטאליס. ג) הליקוי השלישי – הוא המונגוליסם, בודאי גם כאן יש הפרעות בהפרשה מינית. ("בית הספר והתלמיד בארץ ישראל", ירושלים תרצ"ח).
מ. ברכיהו כותב ב"הרפואה" כרך נ"א חוב' י"ב שהמספרים שפירסם בשנת תרצ"ח היו מוגזמים (עד 15%). הוא בדק השנה בית-ספר ברמת גן ומצא 9.5% טמירת האשכים מגיל 13-6".
הניסויים הוכיחו שבאם האשכים טמירים בבטן או במפשעה, הם מתנוונים והולכים. כבר בגיל 6 מראה האשך הטמיר סימנים היסטולוגיים בולטים של תהליך התנוונות. חושבים שקיים הורמון הפועל נגד הירידה. יש מקרים שאחרי הניתוח עולה האשך שוב, או שהוא נשאר קטן. אי התפתחות האשך נגרמת על ידי חום יותר גבוה בחלל הבטן מאשר בכיס האשכים. האשכים פחותה מידת החום ב-4 מעלות מאשר בפנים הגוף.
ישנה דעה כי נוכחות של ממאירות האשך באשכים טמירים גדולה פי 40-20 מהממאירות באשכים נורמליים. ויש גם דעה הפוכה.
תת עיצוב (היפופלאסיה), או דילדול (אטרופיה) האשך וחוסר צינור הזרע, מופיעים לעתים כמימצא לואי לטמירת האשך. ליקוי זה עלול לעורר אצל ילדים תסביכים פסיכיים.
את ההורמון הגונאדוטרופי, שיש לו השפעה על ירידת האשך, מצאו בכמויות גדולות ביותר אצל ולדות בחדשים האחרונים חייהם התוך-רחמיים. הורמון זה נעלם אצל ילדים לאחר הלידה ונעדר עד גיל 10. הוא חוזר ומופיע בזמן ההתבגרות.
ישנם קופים שהזכרים נולדים כשאשכיהם בכיס המיועד להם, וכעבור ימים מספר עולים האשכים לתוך תעלת המפשעה ונשארים שם עד גיל ההתבגרות. הרי יש לשער שהקריפטורכיסם היא תופעה ביולוגית רגרסיבית לתקופות הקדומות של התפתחות האדם.
מכל האמור אנו למדים שהמצב של היפוגניטליסם אגב טמירת האשכים נפוץ אצל הילדים הנימולים בגיל הינקות, וזה מראה על עיקור הורמונאלי במערכת ההפרשה המינית.
להורמונים הגונאדוטרופיים הנפרשים ע"י החלק הקדמי של יותרת המוח נודעת השפעה על גדילת אברי המין של הזכר והנקבה. ביחוד נחקר הקשר בין האונה הקידמית של יותרת המוח ובין הורמוני השחלה ורירית הרחם.
פעולות-יתר של ההרת (תימוס) גורמת גם להשמנה מוגזמת מטיפוס פיזור נשיי, המרוכזת בעיקר בחזה ובעכוז. וכן היפופלאסיה של אברי המין, טמירות אשכים, פנים נשיים, עדינות נקבית של העור והפיזור הנקבי של השומן.
האַנדרוגנים המופרשים מהאשכים הטמירים אינם מספיקים לדיכוי ייצורם של הגונאֵדוטרופינים מיותרת המוח. אצל סריסים שיעור הגונאדוטרופינים בשתן הוא גבוה מאד.
בכינוס המדעי הארצי ה-10 של רופאי-הילדים בישראל דנו הרבה בנושא "השתמנוּת", התופעה השכיחה של ילדים שמנים יתר על המידה בארת. בין היתר הדברים נקבע: חילוף השומן נתון להשפעה של האדרנלין ושל ההיפופוזיס. בהיפותאלאמוס נמצאים שני מרכזים, האחד של תאבון והשני של שובע, והפרעה בשיווי-משקלם היא הגורם להשתמנות.
הילד המונגולואידי, זכה לכינוי זה בגלל התנוחה האלכסונית של עיניו בעלות קפל-עור בזוית הפנימית, אפו הקטן, המעובה, שורש-האף הנרחב, וקוי פניו האופייניים, הדומים לבני הגזע המונגולי. ילדים אלה נראים לעתים כבלתי-בשלים, קפלי העור אינם מפותחים אצלם כדבעי, לעתים קרובות קיים אצלם ליקוי לב מלידה, התפתחותם השכלית מפגרת לעומת זו של בני גילם.
"אצל ילודים מעדות-המזרח, וגם אצל 15% תינוקות אשכנזיים, נמצאים על הגב ועל האחוריים כתמים תכולים או תכולים-אפורים, שגודלם ועוצמתם שונים. כתמים אלה מכונים "מונגוליים" על שום הופעתם הקבועה אצל ילודי הגזע המונגולי. הכתמים נעלמים במרוצת השנים, לכל המאוחר עד גיל הבגרות" ("גידול בנים", פרופ' ד"ר א. נסאו, ד"ר י. רותם).
הופעת מומים ידועים מושפעת ומזורזת על ידי גילם הגבוה של ההורים. כך, למשל, רב מספר הילדים המונגולואידים אצל אמהות המתקרבות לגיל הבלות, יותר מאשר אצל הורים בגיל צעיר. כבר כתבנו על הירידה הביולוגית וההזדקנות בטרם עת של האשה במזרח.

ג. הורמון הגבר.

ישאלו, על סמך מה אתה כותב כי המחלות הספציפיות של העמים הנימולים, מקורבן בעיקור כימי בהורמוני המין, הבא כתוצאה מברית המילה, ומדוע אין הרופאים יודעים על כך? לשם גילוי דבר כה גלוי, היה צריך לסטות מדרך המלך, לסתור את המקובל ולחשוב בכיוון של שינוי סדרי בראשית של חיי מיליוני בני אדם. דבר זה נבצר מהרפואה המוסמכת. בידנו להוכיח כיום שברית מילה היא מקור למחלות רבות, ע"י אנאלוגיה מתפקידי ההורמון טסטוסטרון, שערכו לשמירת הבריאות וריפוי מחלות שונות, נתגלה בעשרות השנים האחרונות. אביא לפי פ. דה-קריף בספרו "ההורמון של הגבר". – הטסטוסטרון מתגלה באשכים בכמויות זערערות בשעורים קטנים, אינו נצבר, ואינו מאוחסן. הסינתיזה הכימית בגוף האדם מורכבת ודקה מאד. חלוצי הכימיה האורגאנית בישלו וסיננו טונות של אשכי פרים, ובקושי הצליחו למצות גרמים אחדים מהורמון הזכר. כשגילו את הרכבו הכימי והתחילו לייצרו באופן סינתטי, נתגלה כוחו הגדול בריפוי חולים במחלות שונות
רבים האנשים מגיל העמידה שהייצור הטבעי של הורמון הגבר הולך ופוחת אצלם. מסיקים מכך כי פיחות כמות הורמון זה ככל שהגבר הולך ומזדקן, פירושו, פיחות כוח-חיותו הכללי. היעדרו של טסטוסטרון זה, הנוצר בכמויות של אלפית המיליגרם, הוא-הוא הגורם למחלות קשות מסויימות, של הלב, של כלי הדם, של המוח, - המחלות של גיל העמידה.
הנסיונות הקליניים בארצות שונות אישרו שטסטוסטרון מקשה שרירים רפויים, מתפיח אותם ומחזקם ומסגלם לעבודה ממושכת בלא יגע, מחדד את הגבות העצבים ומרענן את כוחו הרוחני של המוח. הוא מקל על יסוריהם של גברים חולי-לב ומשיב את הצלילות הנפשית למוחותיהם החולים של גברים שדעתם נטרפה במרה שחורה בתקופת המעבר, הבאה כתוצאה מרעבון חמור להורמוני מין.
מספר גדול יותר של גברים מאשר של נשים עובר את תקופת המעבר, הקלימאקטריון, ללא הפרעות נראות לעין. עם הידלדלות פעולתן של בלוטות המין, מתחילה שלהבת אש החיים לדעוך. אצל גברים כושלים אלה מחדש טסטוסטרון את מעיינות המרץ הגופני. הוא מאושש את אומץ לבם, הם יישנו שוב שינה טובה וגלי החום ושיטפי הזיעה יהיו כל היו. גברים בגיל העמידה הסובלים מהתרחבות הערמונה וסובלים מיחושים בדרכי השתן, מרפאים בסטסטוסטרון. להורמון הגבר תפקיד יסודי לגבי החיוניות של הכליות.
השפעת הטסטוסטרון איננה מינית בעיקרה, אלא השפעה קונסטיטוציונאלית המקיפה את כל מיבנה הגוף ומזגו. האנשים הסובלים מחילוף חמרים ירוד, הורמון זה מעלה אותו מעלה-מעלה ממינוס שלושים עד לפלוס חמישה ויותר. טסטוסטרון עשוי לפעול כהורמון צמיחה ממש. אנשים שהיו גברים-לחצאין, שזרועותיהם עדינות, חזיהם צרים, עורפם דק ומעוגל, לאחר שקבלו טסטוסטרון גדלו, כבדו ונתחזקו שרירי חזיהם וכתפיהם ושרירי ערפם תפחו מתחת לעור. טסטוסטרון מניע את גוף האדם לבצע סינתיזה של הפרוטואינים, מכשיר את גוף האדם לבנות את עיקר חומר החיות שלו.
"המילה מחלישה את כוח הקישוי של האבר" (הרמב"ם). לאמור: היא מפחיתה את הפרשת הטסטוסטרון המביא לקישוי האבר. מרובים נגועי האינפאנטיליות שבקרב הנימולים. כמו כן מרובים המקרים שהנער דומה לנערה, כגון היפוגונאדים שעורם דק וקולם גבוה, שריריהם קטנים ונוטים לעייפות גופנית ורוחנית מתמדת. הנימולים מקדימים להזדקן וסובלים במיוחד מהמחלות של גיל העמידה, (ראה להלן). אלו הם סימנים בולטים וגלויים של חוסר הורמון הזכר. מכאן מתבקשת המסקנה: ברית המילה היא המקור למחלות רבות. פעילות בלוטות המין אינה מצטמצמת בשטח המיני בלבד, היא משפיעה על כל המצב הפסיכופיסי של גוף האדם, ואין לפגוע בשום צורה בכושר המיני של האדם. אין להסתפק עוד בהסברות השיגרתיות האומרות שהמחלות והדפקטים הטיפוסיים של העמים הנימולים, נובעים אך ורק מהתנאים הסוציאליים בהם הם נתונים. המצב לאמיתו הוא: הא בהא תליא. הקונסטיטוציה הכימית-פיסיקאלית המיוחדת של הפרשות הורמוני הנימולים היא גם הגורמת להתבדלות ולהתפתחות התנאים הסוציאליים הרשלנים והמפגרים. אמור מעתה: עיקור חומר הורמוני כלשהו מהפרשות מערכת אברי המין, מסכן את כוח התגוננותו של גוף האדם למחלות. הן בלוטות הערלה הקטנטנות מפרישות חומר כימי רב, הרבה יותר מהאשכים המפרישים כמויות אפסיות של הורמון הזכר.
הכימאים האורגאניים טרם גילו את הסינתיזה הכימית-פיסיקאלית של הפרשות הערלה, כי לא חיפשו אותה כלל. חקר הורמוני המין של הגבר התפתח באיטיות, לעומת חקר שאר ההורמונים בגוף האדם. אברי המין הם, לפי המסורת, אברים לא מהוגנים. אין זה מן הנימוס לדבר בפומבי על תאווה וכוח-גברא, וזה מתנגד למוסר ולדת, ומה גם שאצל רבים זה נחתך ונזרק כאבר מיותר. הכימיה האורגאנית הסטרוקטוראלית שולטת כיום בסודות מדעי החיים; בכוחה לקבוע בדייקנות את פרטי התפקידים החיוניים שבלוטות הערלה ממלאות אותם במערכת הורמוני המין.

ד. דמיון מורפולוגי.

רגילים אנו לשמוע את הטענה כי עמים רבים, שנתקלנו בהם במשך אלפי שנים, כבר ירדו מעל במת ההיסטוריה ואילו עמנו חי וקיים. ד"ר רופין, בספרו "הסוציולוגיה של היהודים", מביא ציור ראש ילד יהודי מלפני אלפי שנים, הדומה בדיוק רב לתמונת ילד יהודי בן זמננו. בחפירות במצרים נתגלו חנוטים הדומים מאד לטיפוסים מצריים בני זמננו. בין הנימולים קיימים כיום טיפוסים הדומים מאד לטיפוסים שמיים, חיתיים ופלשתים שתוארו על תבליטים ופסלי האשורים והמצרים שנתגלו מלפני אלפי שנים. גם בין שבטח ערב והבידואים נמצאים טיפוסים רבים הקיימים מדורות ללא שינויים מורפולוגיים. הרפרודוקציה של הנימולים, התורשה בחילוף הצורות אצל חלק חשוב מהם, אינה משתנה.
אנו באים להפיץ אור על תופעה תורשתית היסטורית זו. מתוך התבוננות ריאלית בגדילתו הביולוגית של האדם, נבהיר גם שאלה סתומה זו. הוכחת העובדה, כי העמים החותכים באברי המין באה עליהם התבגרות מוקדמת, תפתור גם את החידה המיסתורית בדבר קיום צורתם המורפולוגית של הנימולים במשך דורות רבים.
האונטוגנזה (תולדות ההתפתחות של כל פרט) אינה אלא חזרה בקיצור על הפילוגנזה (תולדות הגזע). "באונטוגנזה חוזרים הצאצאים על דרך התפתחותם של אבות-אבותיהם הקדומים. בתאים המיניים אשר לאורגאניזם בגנוטיפוס שלו הונחה האפשרות לחזור על דרך ההתפתחות של אבות-אבותיו" (ליסאֶנקו). חייו של האורגאניזם הם גילגול צורות. תולדות ההתפתחות של העובר ברחם אמו אינן אלא חזרה מקוצרת של תולדות התפתחותם בת מיליוני השנים של אבות האדם הראשונים. גם ההתפתחות הרוחנית של היחיד היא חזרה עוד יותר מקוצרת של ההתפתחות הרעיונית אשר לאותם האבות. התפתחותו של הפרט בילדותו היא חזרה על התפתחות הגזע כולו. מהאב הקדמון ביותר שהוא דומה לו בילדותו יותר מאשר בבגרותו. כל היצורים משקפים אב-טיפוס, כל חי בדרגה נמוכה קרוב יותר לאב-טיפוס. לאדם ולגורילה היה אב קדמון משותף, עוברי האדם והקוף דומים מאוד בחודש השביעי להריון זה לזה עד שאין כמעט להבדיל ביניהם. הצעירים דומים לאב הקדמון יותר מן המבוגרים. תקופת הילדות והנעורים מלאה זכרונות של חויות האבות. בתקופת מעבר זו סובלים הילדים מעומס הדפוסים של העבר. בשנים הראשונות לחייו קרוב הילד יותר לאבותיו הקדומים.
הדמיון לאבות הקדומים שכיח יותר אצל החתוכים. החיתוכים מעכבים את שלבי התפתחותם והם נעצרים במצב סטאטי של תקופת הילדות, שאינה משתנה, ואינם מגיעים לבגרות שלמה. לכן הדמיון לאבות הקדומים הוא שכיח אצלם, כילדים גדולים הם קרובים יותר לאבות. לא כן השלמים והטבעיים, המגיעים לבגרות מלאה. זו מביאה אתה שינויים מורפולוגיים חדשים שאינם דומים לאבות. הצורה המורפולוגית של העמים השלמים הלכה ונשתנתה במשך דורות, בעקב השינויים הביולוגיים המתמידים מהרפרודוקציה של כל דור ודור, ההולכת ומשתנה עם הגיעה לבגרות שלמה ע"י הסתגלות לשינויי התנאים הסוציאליים-היסטוריים, בעטיים של תנאי הקיום וכלי הייצור החדשים.
תופעת הרפרודוקציה של דור אחד ע"י מישנהו אינה תופעה של זהות. אמנם הדומה מוליד את הדומה, אך בשום פנים לא את הזהה בתכלית. לפי זה כל דור המגיע לבגרות מלאה וטבעית משתנה קימעה קימעה בצורתו, בהשוואה לדור הקודם. בהכלאת זני עצים מתהווים השינויים הביולוגיים בענפים הגבוהים, האמיריים, של העת, ולא בחלק הגזע היציב שהוא בלתי משתנה. מיצ'ורין קבע: "אין שום אפשרות לדון על השתנות המינים הזקנים". כשם שאצל הצמח מבחינים באיסטאדיות של הטמנת הזרע בקרקע, הצמיחה והפריחה והבשלת הזרע הזקוקה לתקופת אור מסויימת, כן גם יש לחלק את התפתחות האדם וגידולו לאיסטאדיות ההולכות ומשתנות. לאחר הפראה, לידה, צמיחה, גידול והבשלת תאי המין, תבוא הבגרות. החיתוך של עלה-הערלה ובלוטותיה הפעילות עוצר ומקפיא את השינויים הביולוגיים בהורמונים, המחוללים את ההרכב הביוכימי של התבגרות מלאה, ומשום כך אין הצורה משתנה. מכאן הגורם לתופעה שאצלם נשמרים טיפוסים הדומים לדמויות היסטוריות שמלפני דורות רבים.
כה מתקיימות במשך דורות אותן הצורות הטיפוסיות הדומות לאבות הקדומים והנשמרות בחלק התשוש של הגוף. החתוכים הם ילדים זקנים ואינם מקבלים שינויים ביולוגיים של צורות חדשות. הם אינם משתנים ולא מתקדמים בהתפתחותם, הם שמרנים פאנטיים ושרויים במיסטיציזם מתמיד, ומתיחסים בשלילה לכל רעיון חדש המשנה את המקובל מדורות.

ה. עבר בלי הווה והתבגרות עמים.

הנימולים חיים בעברם ההיסטורי הרחוק וקשורים אליו יותר מאשר להווה שלהם. ילדי בית-הספר לומדים את ההיסטוריה מלפני שלושת אלפים שנה, על יציאת מצרים וכיו"ב, יותר מאשר על חייהם בהווה או בעבר הקרוב.
"בלשון העברית, לבושו של רוח ישראל, אין הווה, אלא עבר ועתיד בלבד" (אחד העם). "הדת היהודית היא דת היסטורית בניגוד לדתות הטבע. חגי ישראל העתיקים הושאלו מתרבות המזרח של ארץ כנען ובבל. אלא שהיהדות העתיקה שינתה את משמעותו היסודית של כל חג, תחילה ע"י שהוסיפה הסבר היסטורי על הסברו הטבעי, ואחר-כך ע"י שדחתה את הסברו הטבעי לגמרי. פסח, חג האביב העתיק, היה זכר ליציאת מצרים. שבועות, חג הביכורים במקרא, נהפך על ידי ראשוני הפרושים בעיקר ליום זכרון למתן תורה. חג הסוכות, זכר לנדודים במדבר וכן יתר החגים". "היצירות הפיוטיות והמשפטיות של התנ"ך מלאות תהילות ותשבחות לימים עברו, האידיאליזציה של העבר, ההיסטוריה של העבר, נעשתה עקרון השליט בחיים הלאומיים והדתיים" (ש. בארון).
אלה שאינם מגיעים לבגרות מלאה צמודים לחוויות האבות והעבר. הם אינם מסוגלים לתפוס ולחיות במלואם את החיים הטבעיים של ההווה, בלי לחוש את המהלך ההיסטורי של ההווה, הרי הם יוצרים להם כתחליף דימויים היסטוריים על העבר, וקשורים לחויות היסטוריות יותר מאשר להווה. כך נוצר המונותואיזם ההיסטורי בלי קשר לחיי ההווה.
גם האיסלם קשור לעבר יותר מאשר להווה. הביקורת על סופרים ואמנים של המוסלמים הלאומיים ברוסיה מציינת שהם יוצרים וכותבים על גיבורי העבר הרחוק מההיסטוריה של האיסלם, יותר מאשר על החיים בהווה והעבר הקרוב. הביקורת טוענת: האידיאליזציה של הישן, העבר, היא הסתגרות לאומית מצומצמת המזיקה להתקדמות התרבות של העמים האלה.
ליסנקו כותב: "אין מעבר כל שלב של התפתחות אפשרי אלא לאחר השלמת השלב שלפניו. השינויים נמסרים בדרך חלוקת התאים לתאים הנוצרים והולכים. הכשרון למתן פרי שונה ברקמות של אורך הגבעול. ליצור פרי פירושו: ליצור זרע חדש שיש בו משהו חדש שאינו דומה לזרע שממנו צמח". התבגרות מוקדמת מהווה שלב בלתי-נשלם ואין אפשרות להופעת השלבים הבאים, שלבי-ההתבגרות המלאה היוצרים צורות חדשות. חיתוך עלה הערלה מעכב את השינויים הביולוגיים של הופעת ההתפתחות בשלבים. כגזעים זקנים, אינם ניתנים לשינויים מורפולוגיים.
ישנה תיאוריה על התבגרות עמים. לפיה היה כל עם בראשיתו משורר ואחר-כך התפתח להוגה-דעות. פריחת השירה מתאימה לילדותם ושחרותם של העמים, והישגי הפילוסופיה חלים בגיל הבגרות. הצעירים המוסלמים כותבים שירה חרזנית. זוהי תקופת הילדות, בה הם נשארים בלי להגיע לבגרות מלאה של יצירת מחשבה רצינית ופילוסופיה של מדעי הטבע. עם שאינו מגיע להתבגרות מלאה אינו מתקדם ומשתנה, עם כזה הולך ומזדקן. מה התקדמותם של העמים האלה, אף ירידתם וזיקנתם כך. עמי המערב, שהופיעו על הבמה ההיסטורית בזמן מאוחר יותר וקיבלו הרבה ממורשת התרבות של המזרח, עולים עליהם ומתקדמים יותר מהם ביצירת התרבות החדשה והמדע של זמננו. השלמים הגיעו להישגים היסטוריים-תרבותיים דוקא בתנאים גיאוגרפיים אקלימיים קשים ובלתי-רצויים. החיתוכים באברי המין מהווים פעולה פאטאלית, שכן הם יוצרים עמים ושבטים שונים, הנבדלים ונפרדים מהגוף השלם של הגזע האנושי.
אפשר לעקוב אצל גרים שקבלו את הדת היהודית או אצל נימולים הנטמעים בּין ערלים ומפסיקים למול ולראות את השינויים שהתהוו אצלם בצורתם החיצונית ואת המעבר הפסיכו-פיסי שלהם מערלים לנימולים, ולהיפך. הם הולכים ומשתנים בכל לא מפני שהם מאמינים באל חדש, אלא שהחיתוכים באברי המין או הפסקתם מחוללים בהם את השינויים הביולוגיים.
החותכים באברי המין דומים לאבותיהם מבחינה גזעית וזה יוצר את הקשר של קירבת הדם שביניהם. ההרגשה של קירבת דם והמסורת הכרוכה בה, היא נחלתם. היות ואינם מגיעים לבגרות מושלמת, זאת אומרת לדרגת ההשתנות הביולוגית, היוצרת ברפרודוקציה של הטיפוס משהו מן החדש, הרי קירבת הדם שלהם והסתגרותם נובעת מההרגשה הגזעית האחידה ומהצורה המתמדת, הבלתי-משתנה מדורות. אצל השלמים כל אדם מבוגר הוא צעד קדימה כלפי אבותיו, כי בכל דור מתהווה שינוי פיסיולוגי מסויים וחידוש פסיכו-פיסי מסויים, מה שאין כן אצל החתוכים; גופם הוא גזע זקן שאינו קולט שינויים ביולוגיים, והרפרודוקציה של כל דור דומה לזו של הדור הקודם. בתורת שכאלה אין הם סובלניים ביחס לאלה שאינם דומים להם, לשלמים. קירבת-דם זו מקשרת אותם למסורת של קירבה חזקה לשבט, לעדה ולמשפחה, מבדלת אותם ותמיד הם נשארים זרים לעמים אחרים, הערלים, השונים מהם.
מיבנה התא והרכב הפרטופלאסמה לרבות הגרעין זהים כמעט בעולם הצמח ובעולם החי. החומרים הכימיים בצמח נעים בדומה להורמונים בבעלי חיים. קיום הצמח תלוי בכושר ההטמעה של העלים, המהווים את בית היוצר לפחמימות ולתרכובת האורגאנית. כשזומרים את קדקודו של העץ ומפסיקים את זרימת האוקסין מהצמרת לגוף הצמח, הוא ממהר להוציא פקעים. קיצוץ העלים והענפים האמיריים מביא לידי הבשלה מינית והוצאת זרעים מזורזת ומוקדמת.
ונביא עוד את דבר ל. ברבאנק ("על השנויים המורפולוגיים בצמחים, חיות והאדם"): "בעלי החיים, הצמחים ובני האדם הולכים ומשתנים בלי הרף, כובשים לעצמם תכונות חדשות, מפתחים אפשרויות חדשות ומראים לעינינו את ההתקדמות אותה אנו מוצאים בכל החיים. השתנות היא התקדמות. התכונה העתיקה ביותר והקובעת ביותר היא השאיפה לשמור על קיומו ולפרות ולרבות ורק לאחר כן רוכש החי והצומח את הסגולה להשתנות. אם הפרייה ורבייה מתקדמת, הסגולה להשתנות לא מפותחה". לפי חוקר-טבע זה, יוצא כי הבשלת זרע מוקדמת מפחיתה את הסגולה להשתנות. התבגרות מוקדמת זוהי הבשלת הזרע והורמוני המין לפני הזמן. רבים מהחתוכים מתמידים באינפאנטיליות בדמות צעירים ילדותיים, כזקנים שאינם מתקדמים לקראת יצירת צורות ורפרודוקציות חדשות. קיימת אצלם התכונה של פרייה ורבייה, אולם חסרים הם את הסגולה לשינויים מורפולוגיים.