פרק שישי
ההתבגרות
ג. בגרות מינית ותנאים כלכליים;
ה. התבגרות רוחנית וגידול המוח;
ו. המעבר לעצמאות ואידיאל הנעורים
א. עינויי ההתבגרות.
החיתוכים באברי המין בגיל ההתבגרות נפוצים למדי. מנהגי המילה בתקופת ההתבגרות הם
קדומים יותר. ההתנגשות בין הזכר החסון במשפחה הקטנה ובין הנערים הצעירים אירעה
כשהאחרונים התחילו להתבגר פיסיוׁלוגית וגילו את משיכתם ותאוותם לנקבות.
מחקרים אנתרופולוגיים בין העמים הפרימיטיביים גילו את הצורות המרובות של הטקסים
שהיו נערכים בתקופת התבגרותם של הנערים והנערות. המאגיה הקמאית מיוסדת על המחשבה,
שעל-ידי יצירת האשליה, שאתה שולט במציאות, בכוחך לשלוט בה בפועל ממש. לפי
אורח-המחשבה הקדום, לא האמינו שהילד נהפך למבוגר על ידי התהליך הטבעי של גדילה;
צריך היה לבצע פעולות מסוימות שבכוחן להפוך את הילד לגבר ממש, המסוגל לשאת בכל
חובותיו של המבוגר. אצל שבטי אוסטראליה עוברים הנערים המתבגרים מבחנים חמורים לפני
כניסתם לחברת המבוגרים. פגיעות מלאות-יסורים, שריטות וחתכים בגוף, כאות של הקרבת דם
לטוטאֶם, עקירת שיניים ולבסוף באה המילה. במרכזה של אפריקה הצפונית היה מקובל פולחן
מגי לשם הצלחה במלחמה. שם היו חותכים רצועות עור מער הידים והרגלים, נוקפים אצבעות
וגוררים משקלות כבדים הקשורים אל החזה או אל קיבורת הרגלים, וקיצוץ הערלה.
גם את הנערות מלים, הקליטוריס עשיר בעצבים ורגיש בקצהו; הדגדגן הוא פין בזעיר אנפין
ומהוה מעין אבר רודימנטאי. בשעת החיתוכים והעינויים מסתכלים בפני הנענים, כי אסור
להם להביע סימן של כאב ופחד מהחיתוכים.
קורט זאכס כותב: "בעמים אחרים מתבטא מוטיב ההלקאה בחגי ההתבגרות בריצה בין שתי
שורות של מצליפים, דוגמת טכסי הלוויה אצל הקוריאקים. בגווינאה החדשה עורכים בני
השבט נור שבקרב הפאפואסים כעין שער מעבר, בעמדם זה מאחורי זה ברגלים מפושקות,
וחניתותיהם תקועות בקרקע כך שהן יוצרות מעבר נוסף, דרך שורה כפולה זו חייבים חתני
ההקדשה לעבור בזחילה שלוש פעמים ובאותה שעה מצליפים בהם בשוטים דוקרניים, והוא הדין
בטאמי ואצל הסקימואים (הודו). הטירונים זוחלים בחפזה בין שורות הבוגרים המצליפים
בהם".
הקאפירים מלקים את הנער מיד אחרי המילה עד זוב דם. בה בשעה מטיפים לו מוסר ומעמידים
אותו על חובותיו. בני שבט באנטו זורים פלפל על פצעי האבר.
מנהג הלקאת המתבגרים היה נפוץ בכל המזרח. פלוטארכוס מספר שהוא ראה במו עיניו כמה
נערים מתים ללא הגה תוך כדי מבחן ברברי זה.
גם את קרבנות האדם שהיו מקריבים בחג הפוריות, באביב, היו מלקים. המאזוכיזם הדתי דרש
לענות את המאמינים ולהלקותם.
העמים הפראים, ואפילו שבטים מפותחים יותר, לא ידעו ואינם יודעים גם כיום, את סוד
ההזרעה בשעת ההזדווגות ואת הקשר שבין ההזדווגות לבין לידת הוולד. ילידי גויניאה
החדשה מאמינים, כי האשה מתעברת באמצעות שדיה והעוּבר עוׂבר אחר-כך לבטנה של האשה,
וההתעברות באה לאחר שהאשה אוכלת פירות מסויימים. תושבי קוויסלאנד מדמים, כי הילד
נתחב בשלימות לקרביה של האשה-האם בדמות נחש או ציפור. דימויים אלה יסודם באמונה
שרוחות הטוטאֶם חודרים לגוף האשה.
התבגרות הנערות לבשה אצל הפראים צורה של פחד ואימים מפני רוחות הטומאה עם הופעת
הווסת. בטוחים הם, כי הדם הזב מגוף הנערה הוא הטוטאֶם, והאשה נטמאה מרוחות ושדים
שחדרו לבטנה וכך נוצר הולד. אצל האינדיאנים משבט קאריר שבקולומביה הבריטית, מהלכת
אמונה זו אימים. "הנערה העומדת להתבגר מבלה לבדה שלוש או ארבע שנים כלואה בסוכת
ענפים במדבר, הרחק מכל שביל. היא בחזקת סכנה לכל איש, ואפילו הציץ בה הצצה אחת
בלבד, ומצעד רגליה דיו לטמא את השביל או את הנהר. הנערה מכוסה כיסוי ראש גדול מעור
שרוף, המסתיר את פניה ואת שדיה ומשתלשל ויורד מאחוריה עד הקרקע. ידיה ורגליה
מסורבלות קישורי גידים כדי להגן עליה מפני הרוח הרעה הממלאה אותם" (ר. בנדיקט).
לפנינו טירוף פראי ופחד מהווסת כדם הטוטאם.
אצל הפלשים בחבש קיים "אהל נדה". הרחק מהכפר מתבודדת האשה 12 ימים ולילות. בניה
הפעוטים רשאים להגיש לה מאכל ומשקה.
בין הקריאקים של אלאסקה פורשת אשה הכורעת ללדת למקום בודד בין העצים. היא מוחזקת
טמאה ואסורה במגע, את מזונה מגישים לה על קצה שיפוד.
בטאהיטי, אין איש רשאי לבוא במגע עם אשה בתקופת נידוייה. אשה מנשי השבט מאכילה אותה
מרחוק.
"ואשה כי תהיה זבה דם והיה זובה בבשרה, שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנוגע בה יטמא עד
הערב" (ויקרא ט"ו כ'). האשה שילדה בת חייבת היתה בטהרה כפולה.
רווחת דעה האומרת שהטאבו, כלומר איסור המגע המיני של נשואי פנים בתוך השבט, נובע
מהפחד לשפיכת דמו של הטוטאֶם בביאה הראשונה ע"י קריעת קרום הבתולים. לכן רק לגבר
שאינו שייך לאותו טוטאֶם אליו שייכת האשה, מותר להתחתן אתה ולשפוך את דמו של
הטוטאֶם הזר. ומכאן המנהג שהגברים הצעירים חוקקים וחותכים את סימני הטוטאֶם-האל
בבשר האבר לפני בעילת הבתולים. אלו הן חיתוכי ברית המילה בצורות שונות באבר שצריך
לבוא במגע במקום שנוזל ממנו דם הטוטאֶם בעת קריעת הבתולים.
מתוך פחד וסילוד מדם הבתולים מוסרים שבטים רבים בהרי טיבט את בעילת הבתולים של הכלה
לאיש נחות-דרגה. בנות סאקוואל (מאדגאסקאר) נוהגות לקרוע את הבתולים בעצמן. ילידי
אוסטראליה המרכזית נוהגים לחתוך את קרום הבתולים. חיתוכים באברי המין של הילדות
הקטנות נפוצים בחלקים שונים של סין ובמזרח הרחוק.
ב. התבגרות מוקדמת ומאוחרת.
ההתבגרות היא תקופה של גדילה עצומה, המשנה את הדפוסים הפיסיולוגיים, האנאטומיים
והפסיכולוגיים. בתקפה זו מתרחשות תמורות בכל חלקי גופו של האדם שהגיע להתעוררות
מינית. עיצוב הכוחות הפסיכו-פיסיים, המתפתחים בגיל הנעורים, מותנה בגורמים
ביולוגיים-סוציאליים. הקונסטיטוציה הביולוגית של העמים הקמאים שונה מזו של העמים
המתקדמים. אשר להתבגרות מוקדמת, הרי ילד הפראים מגיעים לבגרות בקפיצה ובמהירות, ללא
משברים. טקסי ההתבגרות מכניסים אותם פתאום למצב חדש מבחינה מינית. הנערה כשרה
לחתונה, הנער נחשב כלוחם וראוי לשאת אשה. ההערכה של ההתבגרות בחברה המודרנית כרוכה
בהכרת הצורך להכין את האזרח הצעיר ולהכשירו למילוי תפקידיו בחברה המתקדמת, עד
שיעמוד ברשות עצמו. כאן ההתבגרות היא גם תהליך ביולוגי וגם מעבר סוציאלי ותרבותי.
בפני החיים המודרניים המיכאניים והמורכבים ההולכים ומשתנים בכרך הגדול, עומד האדם
בגיל 20 כנער צעיר שלא הספיק עדין לרכוש די ידיעות ונסיון לעמוד בהם.
"בגזעים התרבותיים של בני האדם, וביחוד בקבוצות האינטלקטואליות, אין המעבר מנעורים
לבגרות חל אלא לאחר שנת העשרים. הנשים והגברים בני הגזעים הירודים מקדימים להתבגר.
השוואה בין המינים השונים של היונקים העילאיים ביותר, למן האדם ועד הקוף הנמוך,
מראה, שהסולם יורד ברציפות מבחינת המיבנה והכושר השכלי של כל מין ומין. האדם הוא
האינטיליגנטי ביותר ותקופת נעוריו היא הממושכת ביותר. הקופים הקטנים הם
הפחות-אינטיליגנטיים ותקופת נעוריהם היא הקצרה ביותר" (פ.צ. מיטצל).
התמורות הקונסטיטוציוניות הקשורות בהתבגרות המינית של האדם, שונות בחלקי העולם
השונים ואינן דומות ושוות אצל כל העמים. מן המקובלות כי הסיבות העיקריות הגורמות
להתבגרות מוקדמת ומאוחרת בצפון, הן אקלימיות בלבד. אולם דעה זו אינה מבוססת כל עיקר
מבחינה מדעית. גורמי הפעילות הביוכימית בתקופות ההתבגרות השונים והנבדלים בין עמי
הצפון והדרום, מקורם בגוף האדם עצמו ובעיקר בבלוטות המין. בארצות הדרומיות מתבגרים
בגיל צעיר מאד בהשוואה אל הארצות הצפוניות. בארצות הסקנדינאויות, למשל, מתחילה
ההתבגרות בגיל 15. "מתח הזמן של תקופת ההתבגרות מקיף את הגיל בין 19-14 או 20. שנת
ה-17 היא הגבול הממוצע בין שתי הפאזות העיקריות" (ס. באליי). "בצפון גרמניה: אצל
הנערות בין שנת ה-14 עד ה-19, אצל הנערים בין שנת ה-14 עד ה-22 לחייהם. לגיל הבגרות
חוץ מהממוצע ישנן ואריאציות רחבות" (א. שפראנגר).
תחילת הווסת אצל נשים באמריקה היא באופן ממוצע בגיל שבין 15-14 שנה. בצפון אירופה:
נשים פיניות 15-9 שנה, נשים רוסיות 15-9 שנה. אצל נשי האסקימוסים בצפון הרחוק
מתחילה הווסת באופן ממוצע בגיל 16 שנה. בדיקות אצל נערים בצפון הראו את גילוי
הסימנים של תאריכי בגירתם, באופן ממוצע: חילוף קול – 15,2 שנה, הופעת שערות ערווה
ראשונות – 15,2 שנה; קרי ראשון – 15,5; צמיחת שער בית השחי – 16 שנה. ישנה דעה
שההצטבעות של שער הערווה אצל הבנים מקבילה לתחילת הווסת אצל הבנות.
לכן קיימים הבדלים בין ארצות הדרום והצפון, ביחס לבגרות מינית מוקדמת ומאוחרת.
ההתבגרות במערב הולכת ומתפתחת באופן איטי, בארצות המזרח ההתבגרות היא יותר מוקדמת;
נערה צפונית מקבלת את הווסת באופן ממוצע בזמן מאוחר הרבה יותר ואפילו בגיל 20-18.
נערה במזרח החל מגיל 12 ואפילו לפני כן. נערים ונערות במזרח, עם כושר ההולדה נעשים
מסוגלים להיות אב או אם. בגרות מוקדמת מביאה לאינקרציה חזקה של הורמוני המין,
המקדימים להתעורר ולפעול בגוף.
בשנת 1954 פורסם בעתונות: ילדה כושית בת 11 בשם צלה מיי ברנס, ילדה בבית החולים
העירוני של סלסבורי בארה"ב ילד שמשקלו 2900 גרם.
"בשנת 1939 נמסר על ילדה אינדיאנית מפרו, אשר ילדה ולד נורמלי באמצעות לידת חתך
בגיל של חמש וחצי שנים, אך מובן שזה מקרה נדיר מאד" (ד"ר ח. ו.א סטון).
"המשפחה הפאטריארכאלית והדתית בישראל נוהגת להשיא את בניה ובנותיה, כשהם עדיין
ילדים. לפעמים נישאות הבנות, עוד לפני הופעת הווסת, אמהות בנות 13 או 14 אינן תופעה
נדירה" (ח. אורמיאן). גם כיום, כשקיים חוק הנשואין, מערימים רבים מעדות המזרח על
החוק כדי להשיא את הבנות בגיל מוקדם.
כבר פילוסופי יון היו קושרים הרבה תופעות ביולוגיות וחברתיות עם האקלים והטבע של
הארץ כגורם ראשון. הטמפראטורה ואורך שעות-האור משפיעים על ההתפתחות וההתבגרות
המינית גם אצל הצמחים והחיות. אצל החיות הנרדמות לשנת החורף הארוכה, או המסתגלות
במצב סטטי לקיץ חרב, משתנה הפעילות של בלוטות ידועות. האדם הסתגל לתנאי אקלים
קיצוניים. מין האדם מצוי בכל האיזורים האקלימיים של כדור הארץ, מן הארקטי ועד
הטרופי. ההשפעות של האקלימים השונים על הפרשות ההורמונים בגוף האדם, עדיין לא נחקרו
כראוי. ידוע שהגוף שומר על משק החום בתוכו של יושפע משינויי הטמפרטורה של האקלימים.
בגוף האדם נמצא מרכז עצבים מיוחד הממונה על הסדרת החום, הוא קובע בצדו התחתון של
מוח הביניים.
פויקילותרמיים – הם בעלי-חיים, שאינם יכולים לווסת את חום גופם, והוא משתנה בהשפעת
חום הסביבה. הומויותרמיים – הם בעלי-חיים שמידת חום גופם קבועה, ואינה תלויה
בטמפרטורה של הסביבה. אצל נרדמי-החורף נפסק ויסות החום והחיה נוהגת כפויקילותרמית,
כגון הקיפוד והעטלף. באירופה פוחתת כבר בסתיו פעילותה של בלוטת-המגן אצל
נרדמי-החורף. כתוצאה מכך מואט קצב חילוף החמרים, ובגוף מצטבר שומן כעין מחסן-מזון
לתקופת החורף הארוך; פעולת הלב מואטת. לב הקיפוד, למשל, פועם בקיץ מאתיים פעם בדקה,
ואילו בחורף 20 פעם בלבד.
"גופו של האדם מוכשר להסתגל במידה רבה לתנאי סביבה בלתי רגילים, טמפרטורה, לחץ
אוויר, אור, לחץ חמצן ומזון. ברדת לחץ החמצן מתחת לנורמה – למשל בגובה רב – מגביר
הגוף באופן רפלקטורי את הנשימה, כדי להשיג יותר חמצן; כעבור זמן מה עולה כמות
ההמוגלובין ועולה אפילו מספר הכדוריות האדומות המעבירות חמצן מן הריאות לכל תאי
הגוף. בדרך זו מתאמץ הגוף לקיים אספקת חמצן מספיקה לכל התאים. קור ממושך מגביר את
התכווצות צינוריות-הדם הקטנות בעור (ההופך חיוור) ומפעיל את בלוטת התריס, המעלה את
חילוף החמרים. שתי התגובות האלה הן תופעות הסתגלות שבעזרתן מקיים הגוף את
הטמפראטורה הפנימית שלו למרות הקור החיצוני, ע"י עליית חילוף החמרים נוצרת כמות
גדולה יותר של חום, והתכווצות צינוריות הדם של העור מונעת הפסד של חום" (י.ק.
גוגנהיים).
השפעה הפוכה נגרמת ע"י חום; צנורות הפאפילות בעור מתרחבים, העור מאדים, השרירים של
הדרמיס מתרופפים ושטח פני העור גדל. הובלת החום ע"י העור גוברת, מתחילים להזיע.
ההזעה היא דרך חשובה לפליטת חום. הגוף מתחיל להזיע בו ברגע ששאר דרכי הוויסות שוב
אינם מספיקים. בה במידה שקיימים קשיים לפליטת החום, מתאמץ הגוף לצמצם את פעילות
יצירת החום.
חלוקת העמים למתבגרים במוקדם (דרומיים) ולמתבגרים במאוחר (צפוניים) אינה בעיקרה
שאלה של אקלימים גיאוגרפיים, ההתבגרות המינית המוקדמת היא נחלת החתוכים בכל התנאים
והאקלימים, בעוד שהתבגרות מאוחרת היא נחלת רוב העמים השלמים בכל חלקי העולם.
ג. בגרות מינית ותנאים כלכליים.
התזונה והמצב הכלכלי והסוציאלי משפיעים על כוח הפריה ורביה כיון שהם קובעים את מידת
יצירתם של ההורמונים המיניים, המפעילים את הבשלת תאי המין. אצל רוב החיות עונת
ההמלטה היא באביב, עם גידול הצמיחה ועונת השובע. עונות התאוה אצל הפראים באוסטראליה
היא בתקופת האביב, עת המזון מצוי בשפע. בשלבי ליקוט-המזון היה המגע-ומשא המיני
מצומצם לעונת הפוריות, שהיה קשור עם עלית הפוריות של הטבע. טקסים של הזדווגות מינית
היו מסמלים את ההפראה בטבע, ומתוך סימולה היו "גורמים" אותה. אולם אצל רוב האנושות,
כידוע, אין התפתחותם של הבלוטות והורמוני המין תלויה בעונת הייחום. במשך כל חדשי
השנה, מתקופת הבגרות המינית ועד הזיקנה התשושה, פועלים אצל האדם האינקרציה המינית
וכוח הפרייה והרבייה.
חייו המיניים של האדם התקדמו עם ראשית חייו התרבותיים, אשר התפתחו בכל מקום בו
מצויים גרעיני חיטה, שיפון, שיבולת שועל, פירות וצמחים. ראשית תרבות זו הופיעה
בחבש, הרי אסיה התיכונה והקוקז. באזורים האלה גידל האדם לראשונה את הגרעינים שצמחו
כעשבי בר. כשהמזון השביע את האדם הוקל מאבקו במלחמת הקיום ושעתו נעשתה פנויה לפיתוח
זיקתו הטבעית ליופי, לאידיאות ולביטויים אמנותיים נעלים (שירה, ציור ופיסול),
ליצירת ה"ונוס" שלו. בעידן האורינוקי מתגלים כבר פסלי נשים ערומות. היצירה האמנותית
היא תחליף לכוחות מיניים מפותחים ב"נפש" האדם.
אשר לבגרות מינית, הרי המצב הוא אחר. הצפוניים, החיים בתנאים סוציאליים נוחים
וטובים יותר, ההתבגרות המינית אצלם היא מאוחרת יותר. מאידך אצל עמים ושבטים נחשלים
בחלקי עולם שונים, שקשה בהם להשיג אמצעי קיום ומזון, ההתבגרות מוקדמת. מסתבר,
שהתבגרות זו אינה תלוייה כלל במצב סוציאלי ואף לא באקלים. לפנינו עובדות ברורות:
עמים העוסקים בחיתוכים שונים באברי המין, מתבגרים במוקדם ללא שום קשר עם אקלים חם
או קר, או עם תנאי כלכליים סוציאליים של תזונה טובה או רעה.
ג.ב. סלונקר מוכיח בנסיונות מדעיים, כי תזונה רעה שיש בה מחסור בחלבונים מגדילה
במידה ניכרת את הפוריות של החיות. זוזה דה קאסטרו בספרו "הגאוגרפיה של הרעב" הסיק
מסקנות: העמים הסובלים רעב מתרבים יותר, מאותה הסיבה של מחסור חלבונים בתזונתם. הוא
מנסה לקבוע כעובדה, שהרעב הוא הגורם לפרייה ולרבייה וילודה גדולה. זוהי השערה מדעית
שטרם הוכחה. חוסר ויטאמין E במזון גורם לירידת הילודה ולעקרות. הרעב עלול להיות
גורם להחרפת האינסטינקט הביולוגי להגנה על התמדת המשכת הקיום.
אסיר אחד, שהיה בקבוצה של שובתי-רעב בבית הסוהר, התחיל להפריש זרע עקב חזיונות
מיניים, ביום השלישי והרביעי של הרעב.
אנשים רבים פולטים זרע ברגעים האחרונים של חייהם. גם עץ וצמח הנתון בסכנת קיום ע"י
יובש, קור, חוסר מזון פתאומי, עושה מאמץ מיוחד לשמור על קיומו, והוא ממהר לפרוח,
להבשיל את הזרעים ולפזרם על האדמה. הרצון והחרדה להמשכת הקיום מפותחים יותר אצל אלה
הסובלים מחסור ורעב ומתקיימים מתוך מאבק ביולוגי קשה בפגעים המסכנים את חייהם
וקיומם.
מחסור בחלבונים אינו הגורם הישיר לגידול האוכלוסיה באסיה ובאפריקה. התופעה של פריה
ורביה גבוהה נפוצה בעיקר אצל העמים החותכים באברי המין, והם חיים ברגישות פסיכית
מינית, ונדחפים ע"י גירויים ותאוה חולנית למשגל ולהפרשת זרע. הגורמים משותפים הם
ותלויים זה בזה, לחתוכים קונסטיטוציה פסיכו-פיזית שונה. אין להם אידיאות חברתיות
מתקדמות שיעצבו את התפתחות החיים החומריים. אחד מתנאי החיים החומריים של החברה, הוא
אופן הייצור הנובע מכוחות הייצור. שינויים ביולוגיים בכושר התחושות משנים את כוחות
הייצור, בהם באים לידי גילוי יחסי האדם לעצמים ולכוחות הטבע המנוצלים על ידו לשם
ייצור הצרכים החיוניים. מאידך הם נמצאים במצב פסיכי מיוחד של גירויים מיניים
מתמידים.
הדוח של אונסק"ו, המקיף 56 ארצות, אומד את מספר האנאלפביתיים בעולם ב-700 מיליון,
שהם 44% של האוכלוסיה העולמית בגיל 15 שנה ומעלה, המספר הגדול ביותר של
האנאלפביתיים מרוכז באסיה ובאפריקה. בארצות הנחשלות, מרוכזים 600 מיליון ילדים בגיל
למטה מ-15, למחציתם צפוי ניוון פיזי פסיכי. אלה הם חתוכים באברי המין.
ד. הורמוני ההתבגרות.
בפרקים הקודמים הצבענו על הקשר ההדוק שבין הורמוני המין והורמוני שאר הבלוטות בגוף
האדם. עלינו לעמוד עתה על פעילותן הפיסיקאלית-כימית של אותן הבלוטות, שמדע
האנדוקרינולוגיה גילה את השפעתן הישירה על התבגרות מוקדמת.
הגדילה מושפעת ע"י האונה הקדמית של יותרת המוח ובלוטת המגן. ההורמונים של האונה
הקדמית של יותרת המוח ושל בלוטות המין משפיעים על הגדילה לאורך, בעוד שהורמון בלוטת
המגן מווסת את הגדילה הפרופורציונאלית. אבר זעיר זה, יותרת המוח, שמשקלו פחות מחלק
המאה אלף של משקל הגוף, משפיע על תהליכי חיים כה מרובים. מכל הפרעה קלה שבקלות
בפעולות יותרת המוח, סובלות בלוטות אחרות וגורמות למחלות.
קיים קשר מסויים בין גדילת הגוף לבין התבגרות המנגנון המיני. שניהם מתפתחים בקצב
שווה בערך. התבגרות מוקדמת ומפגרת נגרמת ע"י ליקויים הורמוניים ביותרת המוח
וביותרת-הכליה. ביסודם של כל תהליכי הפיסיולוגיה המינית וכל גילוייה טבועות פעולות
יותרת המוח. אפשר להגדיר את ההתבגרות כראשית התקופה של הפרשת ההורמון הגונאדוטרופי.
יותרת המוח מסדירה את צמיחת הגוף וגידול העצמות, מווסתת ומרסנת את תהליכי הצמיחה
וההתבגרות, ליקויים בהורמון זה עלולים לגרום להתבגרות מוקדמת.
סמוך להתחלת הבגירה מעורר ההורמון הגונאדוטרופי (של יותרת המוח) לידי גדילה את
רקמות המין; הורמוני המין הגונאדיים פועלים על יותרת המוח, וגורמים לצמצום מודרג
בשיעור הפקתו של הורמון הגדילה אשר ליותרת המוח. התבגרות מוקדמת בולמת את הורמון
הגדילה. בימי הילדות, כשבלוטה זו נחלשת בגיל הרך, באה התבגרות מינית מוקדמת. (אם
מזריקים לצעיר הורמונים אנדרוגאניים מוחשת התפתחותו הגופנית והתבגרותו המינית).
התפתחות בלוטות המין בראשית ההתבגרות קשורה באטרופיה של בלוטת ההרת (תימוס). אצל
סריסים נשארת בלוטת ההרת הגדולה של הילדות.
ליקוי בהורמון התימוס גורם להתפתחות מינית מוקדמת המתבטאת בקבלת קרי או וסת. עם
התבגרות בלוטות המין מפסיק הורמון התימוס את פעולתו. הורמון זה פועל עד גיל 13
ומכוון את ההתפתחות המוקדמת. גם בלוטת התריס קובעת את גידול הגוף והתפתחות המין,
מזרזת את הפעולות הכימיות בגוף, ובפעולותיה הפיזיות היא קשורה בבלוטות המין. גם
האונה הקדמית של יותרת המוח משפיעה על ההתבגרות המינית. ההורמון הגונדוטרופי מיותרת
המוח מעורר את הפעולות של בלוטות המין. יותרת הכלייה יוצרת גם את ההורמון "קורטין",
ליקוי בהורמון זה בתקופת הילדות גורם להתבגרות מהירה. כמות הקטוסטרואידים עולה
במידה חריפה בשתן של הגבר בתקופת ההתבגרות, הם מגיעים לשיא עד ראשית שנות העשרים
אצל הזכר, גם ילדים חולי סוכרת, מגיעים להתבגרות במוקדם יותר.
לפני גיל 11 או 12 מפרישים בנים ובנות כמויות ניכרות של שני סוגי ההורמונים המיניים
גם יחד – הזכריים והנקביים. עודף קל של ההורמון הנקבי נפרש בבנות ועודף קל של
ההורמון הזכרי בבנים, אחרי השנה ה-11 נעשה ההבדל בין בנים לבנות בהרכב ההפרשה של
ההורמונים מובחן. בעונה זו מראות הבנות עלייה ניכרת בשיעור ההורמון הנקבי, לאחר מכן
אחרי השנה ה-12 מראים גם הבנים עליה ניכרת בשיעור ההורמון הזכרי. ההורמון הזכרי
מזרז את התפתחותם של סימני המין המשניים, כגון צמיחת הזקן והעמקת הקול. אלו הן כמה
פעולות של הורמוני הבלוטות הגורמות להתבגרות מינית מוקדמת. הפרעות אלו בהפרשות
הבלוטות, הקשורות באינקרציה מזורזת ומוקדמת של הורמוני המין, מצויות בקביעות אצל
הפגועים באברי המין ולא אצל השלמים. בהתפתחות מינית מוקדמת מפרישות הנערות כמויות
מוגברות של אסטרוגן בשתן, הנערים מפרישים אנדרוגן. עלינו להסיק מסקנות הגיוניות
ופשוטות מעובדות אלה.
התבגרות מוקדמת אינה תלויה באקלים קר או חם של חלק גיאוגרפי מכדור הארץ, כפי שמקובל
היה לחשוב עד היום. זוהי תופעה בלתי נורמאלית של פעולות הבלוטות הקשורות בהורמוני
המין. ידוע, כי הסירוס משנה את הפיסיולוגיה של גוף האדם. בלוטת התריס מתקטנת
והתוספתא מתגדלת מהפגיעות, ומתהוים שינויים היסטולוגיים בכל הגוף.
הבגרות המוקדמת אצל העמים הפגועים היא בכל התנאים שהם ובכל חלקי העולם. נערות
ונערים של נימולים, הגרים דורות בארצות המערב, והם לבנים ודומים כמעט בכל לצפוניים,
התבגרותם מוקדמת יותר. האינדיאנים באמריקה מתבגרים בגיל מוקדם. המוסלמים באסיה,
במזרח הרחוק והקרוב, באפריקה, ובחלקי העולם הצפוניים בלי יוצא מן הכלל, השבטים
הנידחים בכל חלקי תבל, כל אלה החותכים באברי המין, מתבגרים במוקדם. אין זו שאלה
אקלימים, התמונה ברורה: החיתוכים הם הגורמים לשינויים בפעילות ההורמונית שבגוף, והם
גם הגורמים להתבגרות מוקדמת ולפעילות מזורזת של בלוטי המין.
נביא לדוגמא את הנשים במזרח: אשה ערביה כפרית או בידואית, בהגיעה לגיל העשרים, כבר
הולכת ומתנוונת, פניה חרושים קמטים והזיקנה קופצת עליה באופן מבהיל. בכל המזרח
מתחתנות ילדות צעירות. אשה-ילדה כזו, שגופה לא הגיע לידי בגרות מלאה, עודה
אינפאנטילית, וכשהיא מגיעה לגיל עשרים היא כבר ירודה מאד בגופה המנוצל. בעת ההריון
מופעלים אינטנסיבית כל ההורמונים בגוף האשה, עודף תוצרתם נפרש מגופה ע"י השתן.
משקלה וגודלה של יותרת המוח עולים בשעת ההריון, היפרטרופיה זו משתייכת רק לאונה
הקדמית. המשקל של יותרת המוח, מגיע לפעמים ל-1,65 גרם ז. א. פי שנים ממשקל הממוצע
הרגיל. משא ההריונות התכופים, השינויים הביו-פיסיים המתחוללים בגוף הצעיר של הילדה
ההרה, וחיתוך הערלה והקליטוריס מחסירים ממנה הורמונים יקרים המיועדים לגידול העובר
ולתזונת גופה. כל זה הורס ומנוון אותה במוקדם.
בתקופת ההריון יוצר גוף האשה 6 ק"ג חומר חי, משקל היילוד: 3 ק"ג, השיליה ק"ג אחד,
גדילת הרחם ויצירת דם: 2 ק"ג, ובתקופת ההנקה 6 ק"ג נוספים. תוספת המשקל של התינוק
בתשעת חודשי חייו הראשונים: 12 ק"ג אלה של חומר חי מהווים כ-20% ממשקל האשה. זוהי
מעמסה ביולוגית כבדה.
גם ברומא בתקופת העבדוּת היו משיאים ילדות קטנות בגיל 12, נישואי-בוסר במזרח היו
נפוצים מאז ומתמיד. בסין ובהודו נפוצה רככת העצמות אצל נשים שעברו תקופות חוזרות
ונשנות של הריון והנקה. התמותה של ילדות-אמהות קטנות אלו בשעת הלידה בהודו, מגיעה
ל-200,000 בשנה (זוזה דה קאסטרו).
ה. התבגרות רוחנית וגידול המוח.
ההתבגרות המוקדמת מתפשטת על כל שטחי החיים, גם על התפתחות השכל והאינטלקט. ההתבגרות
המינית נוגעת גם בצד הביו-פיזיולוגי וכן גם בצד הפסיכו-חברתי, כפי שפרופ' נמילוב
כותב: "האינקרציה המינית ממנה יתד ופינה לכל היקר בגוף הצעיר וב"נפש" הצעירה".
לכאורה אם ההפרשות של בלוטות המין אצל הפגועים הן דינאמיות ומזורזות יותר ומקדימות
לבוא, הרי מהראוי שיהיו גם מפותחים יותר. עד גיל נעורים מסויים מתקדמים, לכאורה,
הנימולים ועולים על הערלים, אולם התקדמות זו שלילית היא. הזירוז והדירבון
הבלתי-טבעי של האינקרציה המינית משפיע לרעה על כל הפרשות הבלוטות בגוף. דבר זה מביא
לידי ירידה מוקדמת של הכוחות הפסיכו-פיסיים. עלייה מזורזת גוררת ירידה מהירה.
הילדים במזרח מצטיינים אמנם במהירות תפיסתם השכלית המופשטת, כלפי ילדים במערב
שהתפתחותם הולכת ומתקדמת לאט יותר. הבדל זה בקצב הגידול וההתפתחות השכלית ביניהם
נמשך עד גיל הנעורים בערך. אחרי כן חל שינוי יסודי בהתקדמות גידולם הפסיכו-פיסי.
הנימול נעצר בהתפתחותו, ועמידה זו כמוה כירידה, הנער הערל ממשיך להתקדם באיטיות,
אולם בעליה הדרגתית מתמדת בגידולו הגופני ובהתבגרות שכלו ובתפיסתו את הסביבה המקיפה
אותו. המאחרים להתבגר מאחרים להזדקן.
קרצ'מאר כותב: "ילדי הכושים מתקדמים יפה למדי בשנות בית הספר הראשונות. אך עם
הופעתה המוקדמת של הבשלות המינית מתעכבת התפתחותם בשיעור בולט".
בקרב שבטים מסויימים אין תהליך ההתפתחות הרוחנית של הילד הפרימיטיבי מאמת את
הסיכויים שנתעוררו עם ראשית התפתחותו. חוקרים קבעו שההתפתחות הרוחנית יורדת אצלם
במידה מתמיהה בימי ההתבגרות, אך מגיעה למצב של עמידה גמורה אחריה. רעיונותיהם הם
רוויי פכחון, כשרונותיהם הרוחניים והתענינותם קהים והולכים, היצרים המיניים בלבד הם
השולטים בכיפה (ילקוט פרקי עיון, ח. אורמיאן).
קיימת הקבלה בין אורך תקופת-הנעורים ודרגת הקמטים שבמוח. האדם שתקופת נעוריו ארוכה
יותר, גם מוחו גדל יותר. מהחודש הששי גדל המוח במהירות רבה יותר מאשר הגולגולת
וקמטים מתחילים צצים בו. בשנים האשונות של הילד גדל המוח במהירות רבה. בגיל שנתיים
מגיע גודלו למחצית המוח המבוגר. בסוף השנה הרביעית מגיע גודל מוחו של הילדים
לשמונים אחוז מגודלו המקסימאלי. המוח מגיע לגודלו המלא בגיל 9-7 שנים, אך גם אחרי
כן משתפר ארגונו. גידולו של מוח האדם תלוי במסגרת של זמן קבוע, מהילדות עד הנעורים
והבגרות השלמה. בגרות מוקדמת מקצרת את תקופת הילדות והנעורים והיא מעכבת ומפריעה
להגיע לידי בגרות ולידי התפתחותו המלאה של המוח.
גדילת המוח מגיעה לידי גמר כבר בשנות הילדות הראשונות. בשנה הראשונה גדל היקף
הגולגולת ב-12 ס"מ. בלידה היקף הראש הוא 35-32 ובסוף השנה הראשונה 46-44. במשך השנה
השניה תגדל הגולגולת ב-4-2 ס"מ ומגיעה להיקף של 49-48 ס"מ. מכאן ועד שנות ההתבגרות
אין היקף הגולגולת מוסיף יותר מ5-4 ס"מ. בשנות ההתבגרות ניכרת שוב התעוררות-מה
בגדילת הגולגולת, והיקפה מגיע עד כדי 58 ס"מ בשנות העשרים לחיים, מכאן ואילך שוב לא
יחוּלו כל שינויים.
משקל המוח אצל דגים הוא 1/5668 מגופם: של רמשים 1/1321: של צפרים 1/212: של יונקים
אחדים 1/126: של שימפאנזה בת שנתיים 1/25: של ילד בן שנתיים 1/18.
מוח היילוד משקלו 350 עד 499 גראם, בסוף השנה ה-4 עולה משקלו על 1100 גראם ובשנת
ה-14 הוא מגיע ל-1300 גראם. אחרי שנה זו נמשכת גדילת המוח באיטיות רבה עד 1350 גראם
בממוצע אצל גבר מבוגר.
המוח וקפליו מוסיפים לגדול בגיל הילדות. ובגלל גידולו של המוח רופף מאד החיבור בין
עצמות הגולגולת. ככל שיגדלו ויסתבכו הרווחים בין תעלות המוח, יגדל גם כושר המוח.
בהיולד התינוק עשויה עצם המצב שתי עצמות נפרדות, כעבור שנתיים הן מתאחות לעצם אחת.
עצם העורף מורכבת אצל העובר ואצל התינוק מארבעה חלקים נפרדים המתאחים אח"כ לעצם
אחת. חלקי הגולגולת הרכים, החסחוסי, נהפכים תוך תהליך הגדילה לעצמות. חלקי עצם
העצה, עצמות הגולגולת, בלוטות הכלייה מתאחדים אחר הלידה. ככל שההתבגרות ארוכה יותר,
כן גדילת העצמות ממושכת יותר. כי התפתחות העצם מסתיימת עם הבגרות. גדילת עצמות
הגולגולת והתחברות תפרי עצם העצה ובלוטות הכליה אינה מגיעה לשלמות אצל החתוכים:
התבגרותם היא מהירה מדי. ואולי גם סדקי האפיפיסות נוטים לסגירה מוקדמת מה שעוצר את
הגדילה.
"אנאליזה וסינתיזה אלה הן פעולות בפלחי המוח הגדול. חמישה מיליארדים סוללות של זרם
עצבים, מיליארדים רבים של מעבירים דקים מן הדקים, "תחנות" ו"תחנות עזר" בלי קץ. זהו
מוח הגולגולת, האורגן המורכב ביותר שאין דומה לו. הרפלכסים הננחלים מלידה בצורה
מוגמרת וקבועה כולם צמודים למרכזים של מוח השדרה. המוח המוארך והקומה התחתונה של
מוח הגולגולת, זה היסוד הנמוך הקבוע ועומד. הפלחים הגדולים של המוח הם האבר של
קביעת קשרים ארעיים וביטולם. כאן אצור ומתרבה בלי הרף "הרכוש הנוסף", נסיון החיים
והרפלכסים המותנים" (פרופ' א. פרלוב).
החיתוכים באברי המין מקצרים ומקפיצים את גדילתו הביולוגית של מוח האדם ומביאים לידי
הבשלה והתחברות מהירה מדי של תפרי גולגולת המוח. פגיעות אלה מעכבות את ההתקדמות
השכלית ואת עיצוב הקשרם בין מרכזי המוח לקראת חיי בגרות מלאים וטבעיים. הן מכשילות
את פעולות המוח והרכוש הנסיוני שהוא צובר מהילדות עד סיום גיל הבגרות. ככל שתארך
תקופת הנעורים כן תגדל ותארך התפתחות המוח.
ו. המעבר לעצמאות ואידיאל הנעורים.
מחולקות הן הדעות בדבר הרחבת נסיונותיו של האדם והתפתחות רמתו השכלית בתקופת
ההתבגרות ולאחריה. דעה אחת אומרת שהתפתחות הרמה השכלית של הילד מגיעה לשיאה
המקסימלי, המהווה את היסוד לתבונת האדם, עד גיל 16-15. לפי דעה אחרת התפתחות השכל
היא עד גיל 22-21. לפי מבחני האינטיליגנציה והשכל, התפתחותו של אדם נורמלי פוסקת,
לדעת רבים, בגיל 16-14, לפי זה קובעים את מנת שכלם הנורמלית של מבוגרים. על כל פנים
ההתפתחות השכלית של הילד והנער, עיצוב הקשרים בין מרכזי המוח וצבירת הרכוש השכלי,
חלים בעיקר עד סוף שנות ההתבגרות.
כשהולכת ומתקרבת ההתבגרות המלאה, מורגשת בה (אצל הנוער מעמי המערב הערלים) חדוות
החיים עקב הכוח והאון העולים והצמיחה מבפנים. במידה שבשלב לפני הבגירה הורגש היעדר
החירות, מתגלה כעת העצמאות והרגשת החירות. אלה שאינם מגיעים לשלב ההתבגרות
האנדוקרינית המלאה, אינם יודעים כלל הרגשת חירות זו. הם נעצרים בהתפתחותם בשלב
ההתבגרות המוקדמת. התגובות הביוכימיות והביופיסיקאליות המסובכות המתהוות בגוף
המתבגר קובעות את גורל התפתחותו. אצל השלמים, לאחר שהנער מתבגר, הוא מגיע לעצמאות
ולחופש, היחס בינו והוריו הוא כשווה בין שוים, לא כן הנימול שאינו מגיע לבגרות
מלאה.
בגיל הילדות וההתבגרות רווחים החלומות והדימויים, הכרוכים במאוויים ובהערצת האידיאל
המיני בצורה נעלה. ההטרוסכסואליות, ההתענינות המינית בבני המין שכנגד בזמן
ההתבגרות, היא רומאנטית, אהבת היפה. תקופה זו מתחילה מגיל 15 והיא נמשכת, אצל
השלמים, עד גיל 18. בתקופת מעבר זו מתעדנת הזיקה הטבעית ליופי של המין השני. "זוהי
תקופת ההארמוניזאציה, חוויות אסתיטיות בצורתן מתחילות להשתלט בפסיכיקה של המתבגר,
מסתמנות המגמות, שיש בהן משום גיבוש האידיאליזציה של תקופת הנעורים" (ד. באליי).
ג' סטנלי הול הגדיר את ההתבגרות "לידה מחדש של הנפש". ברוסיה קוראים לגיל מן 14-13
עד 18-17 גיל "הילד הגדול". ההתבגרות היא לידה מחדש, זוהי תקופת הריניסאנס של החיים
שהרי נולדות בה כל התכונות האנושיות הנעלות והשלמות ביותר, התכונות הפיזיות
והפסיכיות המתגלות במתבגר הן חדשות ביותר. ההתבגרות היא "גיל החלומות בהקיץ" גיל
האידיאלים והכמיהה ליופי.
תקופה אידיאלית זו אינה נהירה לחתוכים באברי המין. אצלם נהפכים הילד והילדה כאילו
בבת אחת לגבר ואשה, בלי המעברים של האידיאלים בתקופת הנעורים.
ח. אורמיאן כותב על אופי התבגרותם של בני עדות המזרח: "לפתח ההתבגרות הרוחנית
המפגרת רובצות סכנות הנובעות מהיחס לחיי המין, המבוסס על בקיאות רבה בעניני מין
ויחס עניני ביותר אליהם. חסרה בדרך כלל הארוטיקה היונקת מהרומנטיקה של המשחק המרתק
והמושך את שני המינים; החיזור קצר כאן והוא פרימיטיבי ביותר".
גרוססה בספרו "ראשית האמנות" כותב: "לא עלה בידינו לגלות אף שיר אהבה אחד בשירי
האוסטראלים והפראים". לעמים הפרימיטיביים זר המושג אהבה, אין להם אפילו מילה מיוחדת
לה.
עמי המזרח החתוכים לעגו ליופי האסתטי באמנות של התרבות ההילינית אשר ליון. הרגש
הטבעי של אהבה והערצת האידיאל של היופי, רגש זה פגום ולקוי אצל עמי המזרח. אין להם
העליה של האינקרציה המינית בהדרגה טבעית, העולה ומתפתחת עם גידול הגוף, עד שהיא
מגיעה לשלימות ההרמונית של הבגרות. לחתוכים במזרח חסר גיל הנעורים על חלומותיו
היפים, על המשיכה האסתטית למין השני; הם נולדים וגדלים כמבוגרים, כגברים שהזדקנו
בלי לדעת נעורים מה הם.