פרק חמישי
הפגיעות בחוש המישוש והראייה
ב. מחלות העיניים והחיסרון בויטאמין א';
ג. העוורון במזרח וליקויים מיניים;
א. הפין ורגש המישוש.
עורו של גוף האדם, ששטחו כשני מטרים מרובעים, בא במגע עם העולם החיצוני ועם העצמים
הסובבים אותנו ומוסר את תחושותיו באמצעות העצבים ישר למוח. העור מלא עצבים, עצבי
תחושות: מגע, לחץ, קור, חום, כובד. הוא מכיל בעיקר את גופיפי המישוש, הם העצבים
הגדולים בעור. הסיבים של עצבי תחושות המישוש פעילים מההיקף, מהעור אל המרכז. הם
קשורים במסילות העוברות בהצטלבות אל מת הריאות, מכאן – לתחנה השלישית של קליפת המוח
ונגמרים בפיתול המרכזי האחורי, משכן הפעולות הנפשיות, המחשבה, האפרצפציה, הדמיון
והזכרון.
אברי המין מצויידים בעצבים המסתיימים בסוגים מיוחדים של עצבי-קצה מישושיים, המכונים
גופיפי מייסנר. נזר העטרה (של ערל) הוא האיזור הרגיש ביותר לגירוי מישושי. רגישות
תחושת המישוש היא עצם פעולתו של הפין. מתפקידו להפעיל ולקלוט את תחושת המישוש, את
המגע והלחץ באברי המין של האשה, בשעה שהוא חודר לפות וחותר לשיא ההזדווגות,
לאורגאזם. המתיחות המישושית המינית של עצבי העטרה מצטברת בעור מסביבה; בקפל הערלה
מרוכזות אלפי נקודות של חושי המישוש, המהוות קצה דינמי לתחושות המישוש מכל שטח עור
הגוף. עצבי-הקצה של המישוש הנמצאים בתוך העור, הגירוי המישושי של כל השטחים
העליונים המכילים עצבי-קצה של מישוש, מביאים לידי התעוררות מינית. כל עורו של האדם
במובן הרחב הוא בחינת אבר התחושות של התשוקה המינית, המרוכזת בערלה והקשורה עם
העטרה דרך כל עור הגוף עם מרכזי המוח. גירויי הלחץ הנקלטים בגופיפי המישוש עוברים
דרך סיבי עצבים אל מוח הגב ומשם בכוון למוח המוארך עד הגיעו למרכז תחושות הלחץ
הנמצא באונה הקדקודית שבמוח הגדול. קשר עצבי זה נפגע קשות ע"י חיתוך הערלה. לעטרה
של נימול יחסר רגש מישושי טבעי מלא. חסרה היא את הסגולות הפסיכו-פיסיות הדקות
והעדינות. רגישותו המישושית של פין נימול עמומה היא וקהה. הפסקת קשריהם של עצבי
המישוש והלחץ בין העור מקצה הפין ובין מרכזי המוח באונה הקדמית, הקהתה את תחושותיו
הטבעיות וקירצפה את נגיעתו המישושית.
נתאר לעצמנו מה יהיה אם נחתוך את העור על כל שכבותיו מקצה אצבעותיו של כנר או
פסנתרן אמן, המביע בנגיעות עור אצבעותיו את רגשותיו האמנותיים העדינים ביותר, כלומר
נעשה לו מעין "ברית מילה" באצבעותיו, אותו חלק מגופו שבו הוא לוחץ על המיתרים
והמנענעים וממששם, היוכל אז לנגן באופן טבעי ואמנותי באצבעות חתוכות כאלה? היוכל אז
למשש וללחוץ על המיתרים או המנענעים בלי קשר בין עצבי המישוש באצבעותיו החתוכות
ובין מרכזי המישוש של המוח?
בשעת גירוי מיני והתאחדות מינית מופעלים כמעט כל חלקי הגוף, מנגנון העצבים, מערכת
הבלוטות, מנגנון השרירים, החושים המיוחדים, ובפרט חוש המישוש.
בעת ההזדווגות המינית, בלחץ עצבי המישוש של עור הפין והערלה, מגיע האדם להתלהבות
דמיונו ולביטוי רגשותיו היפים ביותר. קיים קשר הדוק בין המאוויים המיניים ובין
המשיכה הביולוגית אל היופי. היוני הקלאסי היה מתבטא: בשעה שהאל ארוס נוגע באיש, מיד
הוא נעשה משורר. כשהיצר המיני תוקף את האדם מתעוררים בו רגשות לפיוט, כיסופים אל
היפה. רגשות המין העדינים והנעלים האלה נפגמו מהחיתוכים, הם פגומים בתכנם ובצורת
מילוי פעולתם הטבעית השלמה. רגשי המין של הנימולים במזרח הם גסים, לוקים בדמיון
פורנוגרפי ובתאות זימה פרוצה ובלתי טבעית. עור העטרה של פין נימול הוא קשה ועבה.
חסר הוא את הערלה המחפה, שמתפקידה לשמור על הרעננות והליחות של העטרה. לפין נימול
אין חושי מישוש נורמאליים, וזה פוגע בחוש המישוש של רגישות העור בכל הגוף. את קהות
רגשי המישוש בעור הנימול יש אמנם לבחון ולקבוע על פי נסיונות ובדיקות מדעיות
במעבדות, אבל לפי שעה נביא עובדות ברורות כלליות.
בין חושי המישוש וחושי הראיה קיים קשר הדוק. עצבי המישוש, מסילתם אחוזה ודבוקה ברמת
הראות שבמוח. תפיסת כל העולם-החוץ הסובב את האדם, ראייתו את כל הטבע ומאורעותיו,
התפתחות כל תחושותיו ומחשבותיו, תלויות מלכתחילה בחושי המישוש והראיה. באמצעותם
מתקשר האדם עם העולם החיצוני. המושגים על גדלם וצורתם של העצמים, שאנו רואים בעין,
אינם מבוססים על הראיה בלבד, אלא גם על הרשמים שרכשנו לנו בעזרת חושים אחרים; אברי
המישוש הם בעיקר המשלימים את רשמי ראייתנו. הרשמים הבאים משני החושים – הראייה
והמישוש – מתלכדים ביניהם. הפרעות בפונקציות של שני מרכזים אלה משנות את כוח הראייה
והתפיסה החושנית.
ברור וגלוי, שהערלים נבדלים מהנימולים ולהפך. על התבדלותם של הנימולים מהעמים
השלמים משום שחושי המישוש והראייה שלהם נעשו קהים בשל החיתוכים, יוכיחו העובדות
דלהלן.
ב. מחלות העינים והחיסרון בויטאמין א'.
דארוין כותב: "הגזעים נבדלים ברגישותם להידבק במחלות ידועות". כשמצביעים על מחלות
עינים קשות הנפוצות בין עמי המזרח, תולים את הקולר באקלים, בתנאים הסוציאליים הקשים
ובאי הנקיון, בהם חיים אלה. וזאת למרות העובדה שמחלות העינים במזרח פוגעות למעשה
בכל השכבות הסוציאליות, לרבות העשירים החיים בניקיון. מחלות העיניים האיומות כגון
גרענת, עוורון מלא וחלקי וקוצר ראיה כרוני הן נחלת כל העמים העוסקים בחיתוכים באברי
המין. בעיקור הורמוני זה טמון המקור למחלות העינים הנפוצות אצלם בצורת מגפות. הגורם
העיקרי לאטרופיה של מרכזי הראייה אצל העמים האלה נעוץ בעצם החיתוכים.
נעקוב עתה אחרי הקשר בין החיתוכים ובין מחלות העינים הקשות, שסובלים גזעים אלה בכל
האקלימים ובכל המצבים הסוציאליים ותנאי הקיום, בין שאלה שבטים אינדיאניים באמריקה,
כושים באוסטראליה, סינים באסיה, מוסלמים במזרח אפריקה ובערב וכו'. עובדה היא שמחלות
העוורון נפוצות ביחוד בכל ארצות האיסלם, פרס, עיראק, מצרים, אפריקה וערב.
"המחלה אידיוטיות עיורונית נחשבת כמחלה מיוחדת ל'גזע היהודי'. סימניה הלבנת הכתם
הצהוב והופעת כתם אדום בגופה המרכזית של הרשתית. מבחינה ביוכימית נראית המחלה
כתוצאה מסטיה בחילוף החמרים ואטרופיה של האופטיקה. המחלה מופיעה אצל תינוקות בגיל
חצי שנה ושנה. זה ניכר בקהות החושים ומעוט העירנות הנפשית וברפיונה של תגובת העין
אל האור" (האנציקלופדיה העברית).
ד"ר רופין כותב: היהודים נופלים מעמים אחרים באירופה בחריפות התפיסה החושית, בייחוד
בתחום הראייה. יהודי אירופה סובלים מקוצר ראייה כרוני.
המיבנה התקין של ריקמת הציפוי של העור, תלוי בהספקה של ויטאמין א'. השינוי המיוחד
במיבנה הריקמה הזאת, הבא עקב חוסר בויטאמין א', הוא התעבות והתקרנות. תאי הציפוי
יוצרים שכבה של תאים קשקשיים ומתקרנים. חוסר ויטאמין א' פוגע בעור ובעיניים.
"בהתקרנות תאי הציפוי של הלחמית, הקרנית ובלוטות הדמעות, מפסידה הקרנית את רטיבותה
התקינה ומתייבשת (יבושת העין). בשלב הקשה יותר מתנוונים תאי הקרנית לגמרי, והרקמה
מתרככת. מצב זה כרוך בעוורון. התקרנות תאי הציפוי מתהווה במערכת הנשימה, צינורות
השתן ודרכי המין, מה שעלול גם לפגוע בתפקיד חשוב של תאי הציפוי: השמירה מפני זיהום
ע"י חיידקים מחליאים" (י.ק. גוגנהיים).
חסרונו של ויטאמין א' גורם להתנונות העור, ליבושת העיין ולעיוורון. על פני הלחמית
מופיע קרום מדומה. מרפאים את העינים בחמרים חלבוניים. מחלות עיניים אלו אינן אלא
תוצאה ישירה מחוסר ויטאמין א' בתזונת העין. קיים קשר בין ויטאמין א' ובין העין,
מבחינת השלמות האנטומית והפיסיולוגית, "ארגמן הראות" שבקרום הרשת של העין זקוק לשם
התחדשותו לויטאמין א'.
הקרוטינים, חמרי הצבע שבירקות, נהפכים, לאחר היקלטם בגוף לויטאמין א', על ידי תהליך
של טמיעה בכבד. היות והעמים הנימוליפ סובלים קשות בעיניהם מכל הבחינות, הרי אין זה
מקרה שהם חסרים ויטאמין א' המזין את העיין. עור גופם הכהה מכיל דווקא הרבה חומר
קרוטיני. האין להסיק מכך, שהכבד ואברי העיכול שלהם סובלים מהפרעה בהפרשה בלוטית,
ההופכת את הקרוטינים שבמזון לויטאמין א', כמו הפחמימות שאינן נעכלות בגוף הסריסים
ונהפכות לשומן. הכבד הוא המקום העיקרי לסינתזה של השומן. אנשים הסובלים ממחלות הכבד
אינם יכולים לקלוט באופן יעיל את קרוטין המזון. הקרוטינואידים העשויים ליהפך בגוף
החי לויטאמין א' נקראים פרו-ויטאמינים. בכבד מצטבר ויטאמין א' אחרי אכילת קרוטין,
והוא המקום שבו הופך קרוטין לויטאמין א'.
ד"ר ב. גריפל וד"ר ש. וינטר הירצו בכינוס רופאי ילדים באפריל 1955 בת"א "על ניוון
שומני של הכבד אצל תינוקות." את החומר לסקירה היוו 20 מקרים של ילדים שהגיעו לפתיחת
גופה במשך שנה וחצי. גדלו הממוצע של הכבד הגיע ל-400 גרם (הנורמה – 150 גרם בשנה
הראשונה). השינויים המיקרוסקופיים היו בעיקר בכבד ובלבלב. הופיעו פירסומים על השמנת
הכבד אצל מונגולידים. גם בדרום-אמריקה, בעיקרם בפרו, צ'ילי וברזיל הופיעו מאמרים
הדנים במחלה זו. המחלה גורמת להשמנה קיצונית של הכבד. המחלה היא בעיקר מחלת חוסר
חלבונים.
גם הכליה נגועה. המוות נגרם ע"י הפרעות מיטאבוליות, ע"י הפרעה בחילוף הסוכרים בכבד
ועוד. באופן היסטולוגי דומים המימצאים לאלה המתוארים בקוואשיורקור. קיים איפוא חשד
שמצבי חסר רציני בחלבון אינם נדירים בארצנו". ("הרפואה", כרך ג', חוב' ו', 1956).
"דלקת ריאות ודלקת כליות כרונית שכיחות במקרים שבהם הרזרבה של ויטאמין א' בכבד היא
קטנה. ויטאמין א' מופרש בשתן של חולי מחלות כליות ומחלות כבד. מצאו הפרשה של
ויטאמין א' בחולי עור ועגבת, כנראה בגלל נזק בכבד. מצאו שויטאמין א' מופרש בשתן של
חולי סרטן". ("הרפואה", עמ' 133, 1951).
בכל המזרח נפוץ מאד סרטן הכבד. מחלת קואשיורקור הנפוצה באפריקה קשורה בתופעת כבד
מוגדל כבר אצל ילדים, ואצל המבוגרים מתפתח סרטן הכבד. זה נובע, כנראה, מאי-יכולת
לעבד ולמזג את צבע הקרוטינים. "סרטן הכבד נדיר למדי בארצות אירופה ואמריקה (0.2%
מכל מקרי הסרטן), צורת סרטן זו שכיחה מאד במזרח, תפוצתה מגיעה שם עד 10%" (י.ק.
גוגנהיים). ההורמון של בלוטת המגן דורש לקליטת קרוטין ולהפיכתו לויטאמין א'. בני
אדם הסובלים ממיעוט פעולה של בלוטת המגן מראים רמה נמוכה של ויטאמין א' בדם וגם
מחלות בעיניים. לפעולות הכבד יש קשר להורמונים המיניים, הפרשות הכבד מוציאות מכלל
פעולה, בתנאים מסויימים, את ההורמונים המיניים.
החלבון שבמזון איננו נעכל במלואו בגוף הנפגעים מהחיתוכים מה שמביא לחוסר ויטאמין
א', החיוני כל כך לבריאות העין. חסרונו של ויטאמין א' מפחית את חסינות הגוף, גורם
לעוורון לילה, להתיבשות קרנית העין. עיבוד הקרוטינים תלוי בחילוף החמרים; החיתוכים
פוגעים בפעילות הבלוטות בגוף ובמערכת חילוף החמרים היסודי, בעור ובעינים. עד היום
קבעו את העובדה שחילוף החמרים פוחת באקלים חם, מתוך זה שהדרישה האנרגטית של האדם
פוחתת וכן פוחת הכושר והרצון לעבודה, המרץ לפעילות רוחנית וגופנית.
חילוף החמרים היסודי מוסדר ע"י בלוטת המגן. בלוטה זו מווסתת את חילוף החמרים בכל תא
ותא של הגוף; ילד הסובל מליקוי בבלוטת המגן אינו מתפתח והוא יורד בגוף וברוח. חלוף
החמרים מופחת, העור יבש; בלוטה זו משפיעה על תהליכי הגדילה, התפתחות השכל וההתפתחות
המינית. מיעוט פעילות מצד הבלוטה הזאת גורר אחריה ירידה בחילוף החמרים היסודי,
מקטין את הוצאת האנרגיה, ומביא ע"י כך לידי השמנה.
"גזעים אחדים של ארצות המזרח מצטיינים בחילוף חמרים יסודי נמוך ב-15%-10% מן
הסטאנדארד האירופאי-אמריקאי; כמו כן נמוך הוא מזה של אירופאיים הגרים באותן הארצות"
(י.ק. גוגנהיים). הגזעים המאוכלסים בחלקי כדור הארץ החמים רובם עוסקים בחיתוכים
באברי המין, האירופאיים, שאינם פוגעים באברי-המין, - חילוף החמרים שלהם אינו יורד
גם כשהם חיים בארצות המזרח החמות; חילוף החמרים היסודי של העמים הנימולים במזרח הוא
נמוך, כתוצאה מהשינוי החל ברמת הפעילות של ההורמונים.
נקד הזיבה במחלות העיניים מופיע בסוף הקיץ לאחר החום הגדול. זוהי העונה בה מגיע
במזרח המחסור בירקות לשיאו. בארץ-ישראל מצאו הבדל בהתפשטות מגפת העינים, בין הדרום
והצפון. ארץ-ישראל נמצאת בין מצרים הדלה בגשמים, ובין הלבנון העשיר במשקעים. היא
משמשת ארץ-מעבר מאיזור סובטרופי-מדברי לאיזור סובטרופי-גשום. מכאן הניגודים
האקלימיים הגדולים בין הצפון ובין הדרום. בערבה, בדרום, יורדים פחות מ30 מ"מ לשנה
ובגליל העליון עד 1,100 מ"מ. בדרום אחוז החולים הוא יותר גדול מאשר בצפון. כשהמחסור
בויטאמין א' מגיע לשיאו פורצת מחלת גרענת.
ג. העוורון במזרח וליקויים מיניים.
לפי נתוניו של סטרטהירן שנאספו בשעת ספירת האוכלוסיה בא"י בשנת 1931 – היו בקרב
התושבים שמספרם עלה על מיליון, 19,076 עיוורים בעין אחת ו-8,172 בשתי העינים. מצב
דומה לזה קיים גם במצרים. הוא מציין כי דלקת הילודים הגונוקוקית אין לה כמעט כל
תקפיד ביחס לעיוורון.
במאמר על מחלות העינים במזרח מביא ד"ר נ. שימקין מחיפה פרטים אלה: במפקד תושבי ארץ
ישראל בשנת 1931 (18 לנובמבר) היו על כל מאה אלף תושבים – 1968 עיוורים בעין אחת.
843 איש על כל מאה אלף הם עיוורים בשתי עינים. על כל מאה איש יצא עיוור אחד בשתי
עיניו. והוא מביא גם ראיות ממקורות עתיקים רבים בתנ"ך, חוקי המורבי ותבליטים, כי
בארץ-ישראל העתיקה ובארצות השכנות היה נפוץ עיוורון המוני. עיוורון המוני מלווה את
המזרח במדורי דורות, מהתקופה העתיקה עד זמננו. מאידך גיסא ישנן הוכחות כי המצרים
הקדמונים לא סבלו ממחלות עינים קשות כגון הגרענת, כי במצרים הקדומה שלטו עמים
שלמים, כפי שעוד נוכיח להלן.
שבעים אחוז מהעיוורון במצרים הם כיום תוצאה של דלקת הלחמית. מחלות העינים נפוצות
במצרים בצורה מבהילה, אחוז קטן מאד מהעם המצרי ניצל ממחלות אלה, וזה ללא קשר בתנאים
סוציאליים של העשירים ושל העניים.
90% מהנקראים לשירות הצבא במצרים עיניהם נגועות בגרענת. בשנת 1950 נמצאו רק 4%
כשרים לשירות בלי ריפוי מוקדם. אחוז העיוורים בקרב אוכלוסי מצרים ב-1935 – 6% מכלל
האוכלוסין! כמיליון ורבע עיוורים, האחוז הגבוה ביותר בעולם. מצב דומה בשינויים לא
גדולים, הוא: בלוב, בתוניסיה, באלג'יריה, במארוקו, בעירק, בסוריה ובתימן.
והנה עובדה מפליאה מיוחדת במינה, הראויה לציון ולתשומת לב רבה. "בין חיל המצב
הבריטי הנמצא במצרים זה עשרות שנים אין דריסת רגל למחלת גרענת זו" (ד"ר פיגנבוים).
יתרה מזו: לא חלה בגרענת אף אחד מרופאי העינים האירופאים הערלים העובדים זה למעלה
מחמשים שנה בבתי חולים במצרים, מה שאין כן לגבי הרופאים המוסלמיים.
קיימת כאן ,איפוא, סיבה יסודית, המבדילה אותם לטובה ביחס למגפה האיומה של מחלות
העינים. האין זה מראה בעליל שהחתוכים באברי המין הם הסובלים במחלות העינים, ולא זו
בלבד שאינם מחוסנים בפניה, אלא שהם גם מעוררים ומפיצים אותה? אמנם יש מקרים של
מחלות עינים רציניות אצל עמים שלמים, אולם בהשואה סטטיסטית ממוצעת מתקבלת התמונה
ברורה בהחלט: מחלות העינים הקשות והמגפות המסוכנות שלהן הן נחלות העמים העושים
חיתוכים באברי המין על כל צורותיהם.
הקורטיזון הוא אחד מבין 25 ויותר החמרים הסטארואידים שבודדו עד כה מקליפת יותרת
הכליה. כיום מייצרים אותו באופן סינטטי ומשתמשים בו כבתרופה יעילה למחלות שונות והן
מחלות עינים קשות. הסטרואידים של יותרת הכליה מתחלקים לשלוש קבוצות: א) אלה
המשפיעים על מאזן האלקטרוליטים. ב) סטארואידים בעלי השפעה על המאטבוליסם של
הפחמימות ושל החלבון. ג) סטארואידים בעלי השפעה מקבילה לזו של האשכים. מחלות רבות
נגרמות על ידי הפרעה במאזן ההורמונים השונים של יותרת הכליה והאשכים. והנה נתגלה
שהספקה בלתי סדירה של הסטרואידים מיותרת הכלייה גורמת למחלות עינים, כלומר למערכת
הורמונים זו יש קשר לשלמות העינים. אין צורך בהוכחות מיוחדות על הקשר שבין
יותרת-הכליה ובין מערכת ההורמונים המיניים.
"האשכים וקליפת יותרת-הכליה מקורם מגוש תאים עוּברי משותף. קליפת יותרת-הכליה ממלאה
אילו מן הפעולות שממלאים הגונאדים. חושבים שכוח הגברא של הזכר נפגע פגיעה חמורה
יותר על ידי הרס בלוטות יותרת-הכליה מאשר על ידי סירוסים באברי המין. אחרי סילוק
האשכים מתרחבת הקליפה של יותרת הכליה ומפרישה כמות נוספת של הורמון אנדרוגאני זכרי"
(קינסי). האנדרוגאנים נפרשים מהאשך ומיותרת הכליה כאחד.
יש וחוש הראיה מתקפח לגמרי במהלך הפעולות המיניות. האישונים מתרחבים ושדה הראיה
מצטמצם. פ. דה-קריף בספרו "ההורמון של הגבר" מביא מעשה בחייל משוחרר אנגלי שבשנת
1918, והוא בן 19, נפגע בצרפת בפצצה שריסקה את שני אשכים, והם סולקו ע"י ניתוח.
בהיותו בן שלושים ושמונה התלונן לפני ד"ר פוס מבריסטול שבאנגליה, על פריחה מרגיזה
בפניו ובחוטמו, על עפעפיים נפוחות ודלקת לחמית העין. באותה התקופה – בשנת 1937 –
פורסמה התגלית של ההורמון טסטוסטרון וריפאו אותו בהורמון זה, שהחזיר לו גם את
כוח-הגברא. לפנינו כאן מקרה מיוחד, המוכיח שהפרעה בהפרשות הורמוני המין גורמת לדלקת
ולמחלת הלחמית.
ד"ר י. קצנלבויגן מירושלים מביא עובדות על הופעת מחלות עינים קשות אצל גברים
צעירים, יחד עם כיבים באברי המין ודלקות חוזרות ביותרת האשך. אחדים התעוורו
("הרפואה", כרך ל, חוב' 3).
פרופ' ב. צונדק וד"ר י. מ. ברומברג מביאים מקרה של גבר בן 45, שסבל מדלקות חוזרות
של העינים, דלקת לחמית ועפעפיים ועוד. ריפאו אותו בטסטוסטרון ("הרפואה" כרך ל"ב
חוב' ז' 1947). חוסר הפרשות בלוטי הערלה אצל נימולים, וחוסר הפרשות האשכים אצל
מסורסים, גורם למחלת עינים בצורות שונות.
במאמר "הגורמים האנדרוקריניים במגננון הסקוטופי" מאת ד"ר י. לנדאו וד"ר י. מ.
ברומברג, שפורסם ב"הרפואה", כרך מ"ה, חוב' ז משנת 1953, נאמר: "הכושר להסתגלות
לחושך קשור, כידוע, בתפקיד של שכבת הקנים, המנגנון הסקוטופי. המנגנון הסקוטופי תלוי
בתהליכים מסובכים, פיסיקליים, חשמליים ופוטוכימיים בתוך הרשתית. ההפרעות במנגנון
הסקוטופי מתבטאות בליקוי ההסתגלות לחושך, הרי זה סימן פתולוגי העלול להתבטא במחלות
שונות: א) מחלות עינים כמו עכירוּיות בהיקף הקרנית או העדשה, ניוון פיגמנטי של
הרשתית, קוצר-ראייה ממאיר ועוד. ב) עיוורון לילה מלווה ליקויים אחרים, כמו דלקת
רשתית פיגמנטית. ג) מצבי חסר בוויטמין א' ד) מחלות כבד. בדלקת הרשתית הפיגמנטית
נמצאו גם סימנים אופייניים להפרעה בתיפקוד של יותרת-המוח, והיא מסתמנת גם
בדיסטרופיה שומנית-מינית, ריבוי אצבעות ופיגור שכלי. ההפרעות האלה קשורות ללא ספק
בליקוי במערכת האנדרוקרינית המורכבת מההיפותאלאמוס ויותרת המוח.
במחקר אחד נבחן כושר יצירת תאי הזרע אצל 22 גברים שסבלו מעיוורון לילה ואצל 20 מהם
נמצא ליקוי ביצירת הזרע. נבדקו 16 חולות שסבלו מהיעדר הוסת הקשור באי ספיקה
גונאדוטרופית של האונה הקידמית של יותרת-המוח. ואצל 12 מהן נמצאה הראייה הסקוטופית
לקוייה. ההפרעה הבולטת ביותר בראייה הסקוטופית נמצאה בדיסטרופיה שומנית-מינית. ומזה
אפשר להניח שליקוי זה מתבטא בהפרעות אנדוקריניות ומיטאבוליות שונות, כגון אטרופיה
של אברי המין, הפרעות במשק השומנים, פחמימות וכו'.
ניסויים בחיות מעבדה מצביעים על מציאותם של מרכזים אנדוקריניים ומיטאבוליים באיזור
ההיפותאלאמוס. המרכז ההיפותאלאמי לתיפקוד מיני קשור בפעילות האונה הקידמית של
יותרת-המוח, היות ונזק ניסויי בהיפותאלאמוס גורם לעיכוב ההפרשה הגונאדוטרופית מן
ההיפופיסיס, מה שעלול לגרום להשתמנות או לניוון אברי המין. הוכחו גם קשרים בין
ההיפותאלאמוס לבין העין. בסוגים מסויימים של ציפורים אפשר לגרום אצל נקבות להטלת
ביצים לפני ההתבגרות ע"י הארה בקרני אור. אצל זכרים מעכב החושך את התפתחותם של
האשכים. בסיכום נאמר: במקרים של הפרעות שונות בתיפקוד המיני, שנגרמו ע"י אי-ספיקה
תיפקודית של יותרת המוח, השחלות או האשכים, היתה ההסתגלות לחושך לקויה".
התעוורות מחמת מחלת-מין נפוצה מאד. גם כיום, לאחר שהמדע גילה אמצעים כה יעילים
לריפוי מחלות מין, כ-10 אחוז ממקרי עיוורון בארצות הברית הם תוצאה ממחלות מין. הקשר
בין מערכת אברי המין והעינים הוא גלוי וברור. הנימולים סובלים בצורות שונות
בעיניהם, מקוצר ראייה ועד כדי עיוורון מלא, ובכל האקלימים, הרי שהמילה היא מחלת מין
הגורמת למחלות העינים.
גם עמים לא נימולים עלולים לסבול בעיניהם, באם מתהוה מצב של חסרון בויטאמין א'
במזונם מחמת גורמים כלכליים, או ע"י העברת המחלות מנדבקים. אולם אצל נימולים תופעה
זו היא קבועה ויציבה. בני מוצא מונגולי סובלים מגרענת. עמי אירופה שלא באו במגע עם
נושאי חיידקי במחלה שבאו מארצות המזרח, אינם סובלים ממחלת הגרענת. באמצע המאה
השביעית יצאו הערבים לכיבושיהם הגדולים והשתלטו על שטחים עצומים, מספרד ועד הודו,
ובכל מקום שאליו הגיעו נפוצה הגרענת בצורת מגפה. גם הטאטארים הפיצו את המחלה הזאת
ברוסיה, התורכים – ביוון ועוד.
נציין פה כי יחד עם מחלות העינים, נפוצות מאד מחלות מין בין עמי ערב הנימולים. עד
כמה טראגי הדבר, שקיימת דעה כה מקובלת, ואמונה מושרשת, שהמילה מגינה ושומרת ממחלות
מין. כדי להוכיח טעות פאטאלית זו, נביא מספרים מספרו של א. כהן, "העולם הערבי של
ימינו":
"בעירק הגיע מספר חולי המין בבתי החולים הממשלתיים בשנים 1944-1949 ל-38,000 לשנה.
במצרים אומדים את מספר הנגועים במחלות מין ב-12% מכלל האוכלוסים. בסודן ישנם כמה
אזורים בהם נגועים במחלות מין כ-40% מהתושבים. בבתי החולים הממשלתיים באלג'יריה
מקבלים טיפול רפואי כ-50,000 נגועי עגבת לשנה. לפי אומדנים לשנת 1950 היו בסוריה
נגועים במחלות מין שונות 35-20% מתושבי הערים ולמעלה מ-50% מן הבדוים שבאזורי
אל-ג'זירה ועוד. משקיפים רפואיים טוענים כי במחלות-מין שונות חולים 70-50% מן
המבוגרים בצנעה, בירת תימן".
לפנינו מספרים רשמיים וחצי רשמיים, כי במצרים, אצל העם הערבי הנימול, נמצאים 6%
עיוורים בשתי עינים, מיליון ורבע! ו-12% חולי מין, שני מיליון וחצי! אלו הן עובדות
גלויות שאין להסתירן. רואים אנו ברורות את הקשר בין מחלות העינים וליקויים מיניים
אצל הנימולים.
האור הנכנס לשכבת הפיגמנטים שברשתית העין יוצר תחילה תמורה כימית-חשמלית. מתקבל על
הדעת שהאור מזין במישרין ומשפיע כפעולה כימית על העין. פרופ' טימיריאזב מתאר את
הפעולה של תנועת גל האור על הצמחיה: "מהירותם 300 אלף קילומטר בשניה, בכל מילימטר
של עלה יש בממוצע 2000 גלים כאלה. קרני האור שעברו מרחק אין-סוף בחלל העולם ונפגשו
בגרגיר הירוק שבעלה הצמח, חדלו מהיות אור. הגרגיר הירוק בעלה המכיל כלורופיל, האור
חודר בו וגורם להפרדת דו-תחמוצת הפחמן לפחמן וחמצן, וזה יוצר בו גרגיר עמילן.
העמילן הוא פחמימה. הפחמימות הן החלק העיקרי בהרכב מזונו של הצמח. העמילן יוצר את
הסוכר והתאים. הגרגיר הירוק שבעלה הצמח הוא בית החרושת הבונה ויוצר את כל החיים
המתהוים על פני כדור הארץ".
לומדים אנו שהפוטוסינתזה היא תהליך המאפשר את החיים על פני כדור הארץ. האור הוא גם
גירוי כימי בעין והוא גם מזין בעקיפין את העין ע"י ויטאמין א' שנוצר בעזרתו במזון
וביחוד בירקות. העין ניזונה מויטאמין א' שבמזון הנוצר בעקיפין ע"י קרני האור,
ומקרני האור באופן ישיר כחומר כימי. עצבי עינים נגועים אינם מסוגלים לקלוט את תקיפת
קרני אור היום, המספקים לעין את החומר האלקרטו-כימי. אין הם מקבלים במידה מספקת את
הויטאמין א' מהמזון ואינם מעכלים את הפחמימים מה שגורם למחסור בויטאמין א', על אף
היותם נמצאים באקלים חם, בשמש חזקה ואור גדול.
ד. אנאלוגיה אנאטומית.
קיים דמיון אנאטומי פיזי בין עפעפי העין ועור הערלה של הפין, ומצויה השוואה ביניהם
בצורתם ובתפקידיהם החיצוניים. בליטת העין נמצאת בשק של עור העפעפיים, כשם שהעטרה של
הפין מצויה בשק הערלה. גם בעין נמצא חלק מרוכז כעין העטרה, העשירה בכלי דם ועצבים.
העפעפיים, שהם קיפולי עור המגינים על העין מפני גופים זרים, מכסים ומגלים את בליטת
העין. הערלה מגלה ומכסה את העטרה של הפין. קיפולי עור העפעפיים מרופדים בפנים בקרום
רירי עדין הקרוי לחמית, קרום זה מכיל בלוטות קטנות מרובות המפרישות נוזל. בלוטות
רבות מפרישות דמעות. הדמעות מרטיבות תדיר את הלחמית והקרנית, שומרות עליהן מפני
יובש ומספקות לקרנית את הברק. בשק הערלה נמצאות בלוטות המפרישות חומר חלבלובי השומר
על ליחות העטרה ומשווה לה ברק (אצל הערלים). בלוטות מיוחדות מפרישות על שפת העפעף
מין חלב העוצר בעד הדמעות ומשמש כעין דבק בשעת סגירתם. קיפולי העור הפנימי של שק
הערלה בהפרשותיו החלבלוביות דומות בהרבה בפעולותיו הפיסיולוגיות ללחמית העין.
בדיקות בקטריולוגיות גילו כי נקד הזיבה מלחמית העין – הגורמת להתעוורות שווה
לגונוקוקוס, מחולל המחלה בדרכי השתן. עצבי המישוש מסילתם קשורה לרמת הראות שבמוח.
החיתוכים פוגעים בחוש המישוש והראיה כאחד. דבר זה נובע מהפרעות הורמונאליות הקשורות
בהורמוני המין. יצר המין נמצא במוח הביניים, בו נמצאת גם רמת הראות, מסילות הראייה
והמישוש מצטלבות במוח הבינים.
השוואות סטטיסטיות של מגפות מחלות העינים בין החתוכים והשלמים מאשרות באופן ברור את
הקשר בין מחלות העינים, מעוורון עד קוצר ראיה כרוני, ובין עיקור הורמונאלי באברי
המין. עמים אלה הם הסובלים ממחלות עינים קשות ומסוכנות בכל חלקי העולם, ללא הבדלים
אקלימיים או תנאים כלכליים. אנו רואים בעליל, כי העמים האלה הפגועים במשך דורות
בבריאות ובשלימות עיניהם, כוח ראייתם נפגע בדרגות שונות.
דבר כה בולט וברור לא הרגישו בו עד עתה כלל. כשיתחילו לחקור ולבדוק במעבדות את הקשר
בין החיתוכים ובין מחלות עינים – ייראה ויתגלה הדבר לעיני כל.
להלן נמשיך עוד לבסס את העובדות בראיות נוספות, שתגלינה כי לא הרי כוח ראייתם
והסתכלותם בעולם החיצוני של החתוכים (תפיסתם את כל הסובב אותם בטבע) כהרי זה של
השלמים. כי החיתוכים הם הם הגורמים לשינויים פיסיקאליים-כימיים בעין ובמרכזי
הראייה.