פרק רביעי

עובדות אנאטומיות וכימיות

א. האשכים, הזרע והורמוני המין.

האשכים, על המספר הרב של צינורות הזרע המתפתלים בהם ויוצרים את הספרמטוזואים, תאי ליידיג, המייצרים את ההפרשה הפנימית של הורמוני המין האנדרוגנים, מורכבים משמונה מאות צינורות זעירים מקופלים, שאורכם הכולל למעלה מאלף וחמש מאות מטר. מערכת צנוריות אלו מסתיימת בצינורות עבה יותר, הנקראת ביב-הזרע, ובה נאספות הפרשות האשכים. דופן האבוביות המפותלות של האשך עשוי קרום דק מאוד של רקמה חיבורית והוא מצופה כמה שכבות של תאים יוצרי זרע, ואילו הריקמה שבין האבוביות עשויה תאים, המפרישים את הורמון הזכרות, טסטוסטרון.
הצינורות מעבירים תאי-אם המצטופפים על דופני ביב הזרע, מקום שם הם מתפתחים, בסיועם של תאי מזון מיוחדים, לתאי-זרע ראשוניים. תאי-הזרע הראשוניים מתחלקים שתי פעמים רצופות. יוצא, שמתא זרע אחד, נוצרים ארבעה תאי זרע. תאי-הזרע מתחלקים ומקבלים את צורתם האפיינית. מעתה נקרא תא-הזרע בשם ספרמטוזואיד ובו מבחינים ראש המכיל את הגרעין, צואר (גוף מרכזי), וזנב (פלסמה). הראש מכיל (בתוך הגרעין) את החמרים החשובים ביותר של התא.
מנגנון בלוטי זה יוצר ארבעה מיליונים תאי-זרע בכל שעה, יותר משני מיליארדים בכל חודש ובמשך חיי האדם עלול המספר להגיע למאות ביליונים. נוסף לתאים יוצרי הזרע, ישנם עוד תאים אחרים בתוך הצינורות המשמשים משען לתאי הזרע.
יריית זרע ממוצעת מכילה מאתיים עד חמש מאות מיליון תאי-זרע, בתוך כארבעה ס"מ מעוקבים של נוזל. בכל מילימטר מעוקב מצויים 60,000 תאי-זרע, וכל אחד מהם עשוי להפרות את הביצית של האשה. מהאשכים – מקום היווצרם של התאים – עד שהם נפלטים מחוץ לגוף עוברים התאים כשמונה מטרים, כלומר – מרחק הגדול בערך פי 150 אלף מגודלו של התא עצמו, שאורכו הוא 60 מיקרון.
הזרע הנפלט מהפין בשעת ההזדווגות מכיל רק 8% תאי זרע. את יתר 92% מהווה חומר נוזלי, הממלא תפקידים מיוחדים בהתפתחותו והתקדמותו של הזרע, בדרכו הארוכה באברי המין של הגבר, עד שהוא חודר לרחם ומגיע למטרתו – ביצת האשה-, מבקיע ומפרה אותה. תאי הזרע עוברים בתעליות קטנות דרך מעטפת האשך אל גב האשך. בקצה ביב הזרע נמצאות שלפוחיות הזרע, שהן בלוטות המפרישות נוזל צהבהב וסמיך בעל ריח מיוחד. המדע טרם גילה את תפקידו המיוחד של נוזל זה. בקצה ביב הזרע מתערב הזרע בנוזל שלישי, הנוזל של הערמונה המקיפה מכל צד את ראשיתו של צנור השפכה. הערמונה מורכבת בערך מ-50 בלוטות קטנות, המפרישות דרך צינורותיהן את הנוזל הנוצר בהן הנקרא ספרמין, ומכיל חלבון, חמרי חלב וסידן זרחני. ספרמין זה חודר בעת ההזדווגות בדרך קרום-הריר שבאברי המין של האשה לנימי הדם שלה, וריחו נודף מהבל פיה של האשה שעתיים לאחר ההזדווגות.
תאי הביניים שבין צינוריות האשכים יוצרים, כפי שצויין לעיל, את הטסטוסטרון, הוא הורמון הזכרות, החשוב שבין האנדרוגנים. להורמון זה תפקיד מכריע בהתבגרות והוא קובע את התכונות המשניות ואת סימני-המין החיצוניים של הזכר. יצירת ההורמון באשך מותנה בהורמונים הגונדוטרופיים המופרשים מיותרת המוח. הטסטוסטרון משתלב, איפוא, במערכת ההורמונלית הכללית של הגוף והשפעתו ניכרת לא על מערכת המין בלבד. (בנושא זה נשוב לדון ביתר פירוט בפרקים השישי והשביעי).

ב. הפין.

כל הפין, מחוץ לערטה, מכוסה עור חלק בלתי שעיר וגמיש. בקצה הפין יוצר עור זה קפל, כעין שק, - הערלה. העלה הפנימי של הערלה המחפה על העטרה, וגם זר-העטרה זרועים בלוטות חלב זעירות המפרישות חומר חלבי. חומר זה, והתאים המתקפלים מן הצד הפנימי של הערלה, יוצרים חומר שמנוני דמוי חמאה, בעל ריח מיוחד הנקרא סמאֶגמה (Smegma). אצל בלתי נמולים עור העטרה הדק לח ומבריק, אצל נימולים עור העטרה עבה ויבש. חסרים לה הפרשות בלוטות הערלה המרעננות.
הערלה, שחותכים בברית מילה, אינה כלל חתיכת עור רגילה, בלתי חשובה ומיותרת לפין, אלא חומר בלוטי חשוב למערכת אברי המין. אמנם המדע טרם קבע את פרטי תפקידה הכימי של הסמאֶגמה בחיי המין של הגבר והאשה. אולם אנו רואים בבירור, שהערלה מפרישה חמרים וממלאה תפקידים פיסיולוגיים וכימיים.
דבר אחד נעלה מכל ספק: הנוזלים הנוצרים באברי המין של הגבר, שהם כ-92% מכל החומר הנפלט מן הפין בעת ההזדווגות, ממלאים תפקיד חשוב בהובלת הזרע והזנתו עד הגיעו לתא הביצה של האשה, וכן גם לאחר שתא הזרע של הגבר חדר לתא הביצה. תא הזרע צף ומשתמר בנוזלים הנפרשים מכל הבלוטות של אברי המין. בשעה שתא הזרע חודר לתא הביצה, הוא רווי חמרים הורמוניים שגם הם חודרים לפרוטופלאסמה של הביצה. כי לא ייתכן שתא הזרע יחדור לתא הביצה בלי החמרים האלה. נוזלי הזרע הם לא רק קאטליזאטורים ה"מזרזים" את תא הזרע, הם ממלאים תפקידים ביולוגיים בהתפתחות הביצית המופרה.
נוזלים אלה מכילים בתוכם גם את ההפרשות של בלוטות הערלה. תפקידן וחלקן של הפרשות אלה בפעולות הביוכימיות של תא הזרע ויצירת הולד לא נבדקו בשם צורה ולא נחקרו בכלל. וכי מה טעם לחקור חומר שנחתך ונזרק כדבר מיותר לגוף?

ג. הרכב הפרוטופלאסמה.

א.ב. לפשינסקיה, ציטולוגית ידועת-שם, גילתה שהחיים וחילוף החומרים מתהווים לראשונה לא בתא, אלא זמן רב לפניו – בחלקיקיו הזעירים ביותר, במולקולות החלבון. המולקלות של החלבון החי מתאחדות תוך כדי תהליך התפתחות לתרכובות מורכבות יותר ולאחרונה הן מהוות את התא.
הטבע הדומם מוליד בתנאים פיסיקליים וכימיים מיוחדים תרכובות מסובכות, שהמולקולות שלהן מצטיינות בכושר של חילוף חומרים, כלומר, קמות לתחיה. מהמולקולות של החומר החי נוצרים התאים, נוצרים יצורים בעלי ארגון גבוה יותר. חוקרת זו הצליחה להראות בניסויים את ההתפתחות ממולקולות חלבוניות חיות לתאים חיים ומתאים בודדים לאורגאניזמים מורכבים, רבי-תאים. היא אף צילמה התהוות תא, בביצת-עוף, מגרגרים זעירים, מהם הורכב החלמון. זהו גילוי מהפכני במדע הביולוגיה.
התיאוריה על "פלאזמת העובר האלמותית" נפלה. התאים החדשים נוצרים מן החומר החי באמצעות שלבים הטרום-תאיים של התפתחותו; בתקופה הטרום-תאית מצויים התהליכים השלל-גווניים ביותר של התפתחות החיים. כל חלקיק של האורגאניזם מחונן בכושר תורשה, ובתא – כל חלקיו כולם. אין זה מן הנמנע איפוא, שגם בתהליך התהוותו של תא הזרע, שממנו מתפתח האדם, משתתף אותו "חלבון חי"; תכונותיו של הזרע נקבעות, אם-כן, גם על-ידי הנוזלים והחמרים המקיפים אותו – ובתוכם הפרשות הערלה. בהשפעת החומר החי האופף את הזרע, שהוא שונה אצל הנימולים, שונה גם בתא.
מדע הביוכימיה גילה את חומצת ד.נ.א. המצויה בכמויות גדולות בגרעיני התאים, ומעריכים אותה כגורם יסודי בהעברת התכונות התורשתיות. ע"י העברת חומצה זו מגזע אווזים אחד לגזע שני, יצרו אנשי מדע בדרך כימית גזע חדש. נוצרה מוטציה ישירה ומכוונת ע"י בני אדם.
החקירות בגנטיקה, אמבריולוגיה ואנדוקרינולוגיה, הולכות ומגלות תפקידים חדשים של הכרומוסומים המיניים. גילו גוף קטן של כרומאטין, האופייני לתאי רקמות נקביות, שאינו מצוי אצל זכרים. (הוא נקרא "כרומאטין המין"). בתבחין ציטולוגי מוצאים הבדלים מורפולוגיים בגרעינים הסומטיים של שני המינים.
כדי להדגים את היחס הבלתי רציני והאי-מדעי לערכם של הורמוני המין ובלוטות הערלה, שגם רופאים מלומדים חותכים בה מתוך ביטחון שהם עושים דבר בריא ומועיל, נביא פרטים על ההרכב המולקולארי של הפרוטופלאסמה. מהפרוטופלאסמה נוצר האורגאניזם החי, המחליף חומרים עם סביבתו.
הפרוטופלאסמה היא יחידת-החיים היסודית ובה נמצאים כל הסגולות של האדם הנוצר ממנה. נביא לפי ד. דיץ:
"הפרוטופלאסמה מורכבת בעיקר מפחמן, חמצן, מימן, חנקן, גפרית, זרחן, כלור, אשלגן, סידן ומאגנזיום, ונמצאים בה גם עקבות ברזל, מאנגאן, יוד, צורן ונחושת. החמרים האלה מצויים בצורת תרכובות כימיות שונות. על הפחמן מושתת מבנה הפרוטופלאסמה. שלוש פחמות: פחמימות, שומנים ופרוטאינים, יוצרים את הפרוטופלאסמה, המכילה הרבה מים ועקבות מלחים מינרליים שונים.
"הפחמימות מכילות כמה מיני סוכר ועמילנים: אלה הן תרכובת של שלושה יסודות כימיים: פחמן, מימן וחמצן. הפשוטה שבהן היא הגלוקוזה. המולקולה שלה מורכבת מששה אטומי פחמן ואליהם צמודים שנים עשר אטומי מימן וששה אטומי חמצן. מולקולות הגלוקוזה יוצרות בהתחברן על-ידי פעולה כימית צורות מורכבות יותר של סוכר, עימן וצלולוזה (תאית).
"מורכבים מן הפחמימות הם החלבונים. הם מכילים נוסף לפחמן, המימן והחמצן, גם חנקן ולפעמים זרחן, גפרית וברזל. המולקולות של החלבונים מורכבות מאד, וכמה מהן מכילות אלפי אטומים. אחוז המלחים בפרוטופלאסמה קטן, אך נוכחותם הכרחית לפעולה תקינה. המלחים השכיחים הם של נתרן, אשלגן, סידן, מאגנזיום, ברזל ומנגאן. דומה ששווי המשקל הכימי של כל יצור מתאזן על ידי ריכוזי המלחים הללו בפרוטופלאסמה".
אברי המין דומים בהרכבם העדין לקונסטרוקציה של המוח. היעלה על דעת מישהו לפגוע בחיתוכים בתאי המוח גופם? כשבודקים את ההורמונים ותאי המין במשקפת של מדעי הכימיה המודרנית, נעשה ברור, כי לאברי המין של הגבר והאשה, על תפקידיהם הפיסיולוגיים והכימיים הנגלים ושעודם נסתרים מעיני המדע, יש להתייחס בזהירות ובאחריות רבה יותר מכפי שנוהגת כמחצית האנושות עד עתה, שעקרה, קצצה וחתכה בחומר ההורמוני היקר והחשוב בלי לשער את ערכו החיוני לגבי גוף האדם.

ד. חיוניות הערלה.

הערלה ובלוטותיה הזעירות והסמגמה שהיא יוצרת, הן צורך חיוני לגוף ולפונקציונאליות של התפתחות הזרע והביצה המופרה. פימת עור זו, הערלה, על הפרשותיה שומרת על ליחותו ורעננותו של העור הדק והרגיש מאד של העטרה. ניתן להשוותה לעפעפיים עם בלוטות החלב והדמעות השומרות על הליחות וברק העיניים (ראה להלן על חושי הראייה והמישוש). הערלה והקרום הדק הפנימי משמשים להגנת עורה העדין של העטרה, העשיר בעצבים רגישים. הרי העטרה והערלה הן האמיר של האילן הנקרא גוף האדם. רופאים מוסמכים פוסקים במחי אחד: ערלה זו עם הבלוטות, התאים הפנימיים והחומר השמנוני סמגמה, כל אלה הם מיותרים לגמרי לפין, וטוב שאבות-אבותינו מלפני אלפי שנים המציאו את התרופה המדעית הבדוקה הזאת – ברית מילה. כך משחררים מן הערלה את בלוטותיה, שאינה גורמת לפין אלה אי-נקיון בלבד, כביכול. דארווין מכריז: "יראו נא לי לפחות אבר אחד שאינו מותאם לתועלת בעליו, כי התועלת עצמה היא היוצרת ומפתחת כל אבר ואבר". התבונן בעין פקוחה בגוף האדם ובמבנהו האנאטומי ההרמוני הנפלא, רואה בבהירות התאמה הדדית בין כל תא ותא, כל חלק וכל אבר הוא מועיל והכרחי ובלתי נפרד מהגוף. הערלה אינה חלק רודימנטרי מהאבר, להפך, היא מגלה פעילות ביוכימית מינית כשאר חלקי מערכת אברי המין. "הטבע הוא תמיד נכון, תמיד חמור והוא תמיד צודק; הטעויות והשגיאות הן תמיד של האדם" (גיתה).
ההיגיון הפשוט אומר: אין דבר מיותר בגוף האדם, הטבע עצמו אין כמוהו אוהב ניקיון וסדר. הברירה הטבעית וההרמונה הביולוגית פיתחו, שיכללו וסיגלו בקפדנות רבה כל תא ותא בכל אבר אורגני, כמועיל, תכליתי והכרחי למילוי תפקידיו; כל חלק הכרחי לקיומו הנורמאלי-טבעי של הגוף כולו. המדע גילה וקבע, שישנן בלוטות זעירות בגוף האדם, שכוח פעולתן והשפעתן על שלימות הגוף גדול כל כך, עד שאם לקתה בלוטה ביתר או בחסר בחלק האלף מהמיליגרם, עלול הדבר להשפיע לרעה על יציבותו החומרית והרוחנית של הגוף. כאן חותכים את הערלה וקורעים את העור הפנימי יחד עם הבלוטות היוצרות את החומר סמגמה, הקשור בשיתוף הפונקציות של מערכת אברי המין כולה. חומר זה אינו חלק האלף מהמיליגרם, אך הוא מהווה חומר בלוטי רב-ערך ויקר מאד.
כשהבאנו בפני מספר רופאים את עיקרי החיבור הזה, טענו בתחילה מתוך מחשבה שיגרתית, כי אין בערלה חומר חיוני כלל. לאחר שהוכחנו להם כי דבר זה מפורש בכל ספר אלמנטרי על מערכת אברי המין של האדם, ניסו לטעון כי הסמגמה והפרשת בלוטות הערלה הפרשות חיצוניות הן שהגוף פולטן, והחומר הנפרש מהערלה כמוהו כרוק, למשל ,ואין לו שום תפקיד לגבי המבנה הפנימי של הגוף. טענות אלה מופרכות מיסודן. הרי גם לבלוטות הרוק והזיעה, למשל, הנפרשות החוצה, תפקידים פנימיים חיוניים מאוד לגוף האדם. גם בלוטות הפרשות הרוק בפה מסתגלות, בהרכבן השונה למזונות שונים ולדרישות שונות של כל תהליך העיכול.
לקבוע את היחס בין כמות החומר המוצא החוצה לבין כמות ההורמון שהגוף משתמש בה, אין זו בעיה קלה. "כמות ההורמון הנוצרת באבר אנדוקריני היא זעירה ביותר, והכמות שניתן למצוא בדם או בשתן או בכל נקודה אחרת בגוף, זעירה כל כך עד שגילויה וזיהויה הכימי עלולים להיות קשים ביותר" (קינסי). למעשה גם לא בכל כמות ההורמון, הנישא עם זרם הדם ,עשוי הגוף להשתמש, ואין לענות על שאלה זו בפזיזות גם אם אינה נוחה לרופאים. האנדרוגנים עוברים תהליך של חילוף החומרים ומופרשים בחלקם בצורת קטוסטארואידים עם השתן.
הפרשות מערכת המין הן מחד גיסא חיצוניות ומאידך הן נמצאות בתוך ריקמת החיבור שבין צינוריות האשך, תאים שהם בעלי הפרשה פנימית. חתך מיקרוסקופי של השפכה מראה שתאי הזרע מחוברים כולם לתעלה מרכזית אחת. נוסף לכך מוצאים בריקמה הסמוכה ציבור של תאים קטנים, המפרישים חומרים מסויימים אל הדם. את תאי ההפרשה הפנימית כינה פרופ' שטיינאך בשם בלוטות ההתבגרות. החקירות המדעיות הוכיחו, שההפרשות של הבלוטות הבין-רקמתיות מביאות לידי חידוש העלומים. על סמך זה יסד שטיינאך את שיטתו בדבר חידוש העלומים על ידי קשירת צינוריות הזרע, דבר המגביר את פעילותן של הבלוטות הבין-רקמתיות הנפרשות לתוך הדם.
הסברה המקובלת, גם בין אנשי מדע, שאין להפרשות הערלה שום ערך ושאינן אלא חומר מיותר לגוף, מתערערת לגמרי בגשתנו לדבר גישה מדעית מתקדמת. בכיוון זה לא נעשה דבר עד היום.
הנה למשל:
חיידקי דודרלין שומרים על בריאות הנרתיק של פות האשה, ואינם מניחים לשאר חיידקים מחליאים להתפתח בתוכו. גם חומצת חלב הנמצאת בלחות הנרתיק היא מחטא חשוב נגד חיידקים. הטבע עצמו יוצר חומרים מועילים ומגינים על אברי המין מפני חיידקים מחליאים. הטבע דאג גם להזנת חיידקי הגנה אלו. בתאי הנרתיק נוצר חומר הנקרא גליקוגן, וממנו מתהווה סוכר בהשפעת מתסיסים המשתחררים אחרי התפרדות התא. סוכר זה משמש מזון לחיידקי דודרלין. גם על צואר הרחם נמצא פקק רירי שתפקידו לשמור מפני חדירת חיידקים והוא ממית את החיידקים העלולים לפלוש אל הרחם ולזהמו. כשם שההפרשות בפות חשובות לשלימותם ולבריאותם של אברי המין של האשה, כן מועילות וחיוניות ההפרשות של הערלה לשלמות אברי המין של הגבר.
הפנצילין, הסטרופטומיצין, הכלורומצטין, וכל התרופות החדישות ביותר נוצרות מאורגניזמים, המפרישים חומרים כימיים, המשמידים את החיידקים המזיקים לגוף.
מי שיער את התפקידים החיוניים הנודעים לכל החומרים הדקים האלה בהתפתחות הביצית המופרה ע"י הזרע וגידולו האמבריונאלי ברחם האשה? היימצא איש מדע שיש בידו להוכיח כי הערלה והפעולות הביוכימיות של בלוטותיה מיותרות לגוף? הרי עד כה טרם נחקר כלל הדבר. אנו מעמידים בכל חומרתה את השאלה ולא יימצא איש מדע בעולם שיש בידו כיום תשובה ברורה. מחקרנו זה יתן דחיפה לחוקרים רבים במדעי הטבע, ליצור אידיוגראמה, "נוסחת המין", מהחמרים ההורמוניים-מיניים של השלמים והחתוכים. ודבר זה נעלה על כל ספק: הזרע הנפלט מפין נימול אינו דומה בהרכבו לזרע משל פין ערל.
עור העטרה של הנימול נעשה עבה ויבש כיבלת, כי חסרים לה הערלה והקרום הדק המחפה והחומר סמגמה המרענן את העטרה. העטרה של הנימול מאבדת את הרגישות המישושית הטבעית המלאה. היא אינה ממלאה את תפקידיה הפיסיולוגיים והפסיכיים שהטיל הטבע על הפין השלם והנורמאלי. עור הערלה מלא עצבים. רוב עצבי המישוש הגדולים נמצאים בערלה. עצבי המישוש ממלאים תפקיד מרכזי בפעולות המיניות של הפין. אהבת איש ואשה מתבטאת בשאיפה למגע מישושי קרוב יותר בין שטחי העור של הגופים. בשפתי הפה, שפתי הפות והערלה מתרכזת הרגישות המישושית של העור הרבה יותר מבשאר חלקי הגוף. עור הערלה והעטרה מהווים מעין "מוח" מישושי מעור הגוף שמתפקידו לפתח את הגירויים וליצור יחסים ונגיעות מישושיות חזקות עם אברי המין של האשה, ואת עצבי המישוש הרגישים והדקים האלה חותכים ומקצצים מהפין.

ה. הערלה ומרכזי המוח.

ועתה, כמה מלים על הקשר הישיר בין הערלה והפין ובין מרכזי המוח. ההפרשה של ההורמונים מתרחשת דרך בלוטות המין, הפועלות באמצעות הדם והמוח; הן מזרזות ומנצחות על האחדות וההרמונה של הגוף כולו.
ההורמונים משפיעים על התבונה ועל הטמפראמנט של האדם; כל שינוי קל בכמות הבלוטות ובצורת הפרשתן משנה את החומר והרוח, ופוגע בכח השיפוט ובתשוקה לחדוות החיים. מצויה השפעת גומלין בין הורמוני האשכים, מערכת הבלוטות של המין ובין ההורמון של יותרת המוח.
ההורמונים הגונאַדוטרופיים, הנוצרים ביותרת-המוח גורמים להתפתחותם ופעילותם הסדירה של האשכים. בגיל ההתבגרות מתחילים ההורמונים הגונאַדוטרופיים לפעול על הפרשות הגונאדים של האשכים. קיימת איפוא השפעה גם על מרכזי המוח. הורמונים אלה, הנוצרים בהתמדה, עוברים אל קליפת מוח הגולגולת ומגבירים את מידת חושיותו. הגירויים עוברים דרך סּיבי עצבים ממוח הגולגולת אל מוח השדרה. בתוך מוח השדרה עוברים הגירויים אל נקודה מרכזית הנמצאת בערך בין חוליות המתניים הראשונה והשניה, הנקראת מרכז הזיקפה. מרכז זה מעביר את הגירויים דרך עצבים מיוחדים מהרשת הסמיכה של קצות העצבים שבעור הפין והערלה.
אמרנו שהשינויים הקלים ביותר בהפרשת הבלוטות מזיקים ומסכנים את יציבות החומר והרוח של הקונסטיטוציה של תאי הגוף. הנה, למשל, תיפקוד לקוי של יותרת הכליה גורם לאטרופיה של אברי המין; תיפקוד יתיר של קליפת יותרת הכליה אצל האשה גורם לה שינויים גופניים בכיוון זכרי, כגון צמיחת שערות במקומות האופיניים לגבר, קליטוריס מוגדל וכו'. הקליטוריס הומולוגי לפין של הגבר. היש צורך בהוכחות מיוחדות, שחיתוך הערלה מהפין גורם לשינוי קשה בכמות ובצורה של הפרשת אברי המין? הרי המדע גילה כיום וירוסים בגודל 3 מילימיקרונים (חלק המיליון ממילימטר), שבכוחם להשפיע על פעולת הדם ורקמות הגוף ולשנותן. לפי כמותם והרכבם הביו-כימי של ההורמונים, המופקים מכל מערכת בלוטות המין של הגבר והמכילים גם את החמרים של הערלה, העוברים ומשתפכים מרשת עצבי עור הפין והערלה אל קליפת המוח, נקבעת גם מידת חושניותו של המוח. הקרום האפור בפלחי המוח קולט ומעביר את גירויי המישוש הגדולים והחזקים באורגאזם המיני, המגיע לשיאו הדינאמי בעור העטרה והערלה על כל עצביהן העדינים.
"בלוטות הגונאדים, יותרת-המוח ויותרת הכליה נחשבות כשרשרת של אברים שיש להפרשותיהן השפעות משולבות. השפעת בלוטת יותרת-המוח על הגונדאים כמעט שאינה נראית יותר חשובה מהשפעת הגונדאים על בלוטת יותרת המוח. האלקטרואנצאפאלוגרמים מוכיחים כי חלים שינויים ניכרים בכושרו של המוח במהלך ההגבה המינית" (קינסי).
פעולתו הטבעית, מרצו המרענן של המוח, תלויים בהורמונים של אברי המין. הנוזל ההורמוני מאברי המין של הגבר נקרא בפי הפרופ' שטיינאך "בלוטת ההתבגרות, ממנה זורמת רעננות לכל הגוף במובן מיני, גופני ושכלי". כשם שהבגרות המינית היא סימן של בגרות ועלומים, כך הזיקנה היא סימן של הפסקת פעולות הבלוטות המיניות. מהירות ירידת הכוחות הנפשיים והפיזיים לאחר גיל העמידה, קפיצת הזיקנה על המוח וחוט השדרה ועל כל כוחות גוף האדם, כל אלה תלויים בכמות של הורמוני המין. הם מתפשטים בגוף ובמוח ופועלים דרך הרשת הסמיכה של קצות העצבים שבעור הפין השלם והערלה. לפונקציות הנורמאליות של כל המכונה הפיסיקאלית-כימית המורכבת הזאת מפריעים באופן חמור ע"י חיתוך הערלה מעל העטרה של ראש הפין, שהוא מרכז התחושות, המישוש ומאוייו העזים ביותר של הגבר. במקום כה עדין, במוקד התחושות והחוויות הנעלות והחזקות האלה, אנו נועצים את הסכין, נכון יותר את הצור החד של האדם הקדמון.
נביא עוד את דברי הפרופ' נמילוב על ערכן הרב של הפרשות הבלוטות לגבי הקונסטיטוציה האישית של גוף האדם. "לאברי המין גם תפקיד האינקרציה, הפרשת חמרים כימיים מעוררים לכלי הדם והמוח, והשפעה על מרכזי העצבים המביאות לאורוטיזציה של המוח וכל תא ותא שבגוף. אלה, שהאינקרציה המינית מפותחת בהם די צרכה, מצטיינים באומץ-רוח, במצב רוח טוב, מזדקנים בעתם. תכונותיהם האישיות מפותחות דיין, והם אמיצי-לב במלחמת החיים ומושלמים מבחינה ביולוגית. הנפח של כלי הדם, המובילים את הפרשות בלוטי המין, הוא הגדול ביותר בהשוואה לכלי כל חלקי הגוף הפנימיים ואף של המוח. לכן האינקרציה המינית היא הכח הפיזיולוגי הכביר, הפועל עוד בחיי העוּבר. ההורמונים המיניים הם הישות האנושית. כל הטוב בגוף האדם וב'נפשו' תלוי בהורמונים המיניים".
כאשר יבדקו ויחקרו במעבדות את החומר ההורמוני ואת הזרע, הנפלט בשעת ההזדווגות מפין נימול ומפין ערל, כי אז יעמדו גם על ההבדלים שבהרכבם הביוכימי, ואז יקבעו גם נוסחאות של שני סוגי חמרים השונים זה מזה בצורתם ובפעולתם הפיסיקאלית-כימית. כי היעדר הערלה והפרשות בלוטיה, משנה את הרכבם הביוכימי של החמרים הנפלטים מפין נימול, ממילא שונים גם גידולו והתפתחותו של כל הגוף. כי בהרכב הביוכימי של הפרוטופלאסמה מצויות כל הסגולות של האדם הנוצר ממנה.
אם ימצאו דרך לניתוח פלסטי מושלם, שיחזיר לנימול את הערלה (ישנה סברה שניתוח כזה בוצע פעם ברומא), יוכלו גם לעקוב אחרי השינויים הפסיכו-פיסיים שניתוח כזה עלול לגרום לגופו של הנימול, אם הערלה על כל הפונקציות הבלוטיות שלה תוחזר לו. (בימי הנאצים עשו זאת גם יהודים שביקשו להציל נפשם).
אפשר לעשות ניסיונות ולהזריק חומרים מן הערלה לנימולים ולראות את השפעתם, כמו במתן הורמונים להיפוגונאדים או לפגועים בבלוטות ידועות אחרות.
מהאמור לעיל ניתן להסיק: החיתוכים באברי המין גורמים לשינויים ביולוגיים בכל התפתחות הגוף ומכאן נובעות, כמובן, גם התוצאות שהן שינויים פסיכו-פיסיים המפלים את הנימולים מהשלמים הערלים. אמנם הרעיון מיסודו הוא פשוט, אולם יש להביא בחשבון את המהפכה שגילוי זה עלול להביאה אפילו כהיפותזה מדעית בלבד, ומה גדולה תהא ההתנגדות לאמת בלתי רצויה זו לאחר שהדברים יאושרו ע"י מבחני המדע הנסיוני. אין זו היפותיזה שיסודה רק בדמיון, אלא מתבססת על עובדות ברורות וגלויות. נתאזר בסבלנות, ונצרף את העובדות עד שיהוו כוח משכנע ובלתי מופרך. לשם כך יש לגלות את הסימנים של החולשות בחושי המישוש והראיה שמהם סובלים הנפגעים. להוכחת הליקויים בחושי המישוש והראיה, הנובעים במישרין מהחיתוכים, נביא עובדות מחיי העמים האלה בהווה ומעברם ההיסטורי.