האגודה הרפואית הבריטית – חוק ואתיקה של מילת זכרים – הנחיות לרופאים

FacebookEmailGoogle+Twitter

Go to the BMA home page

(לקריאת המסמך המקורי באנגלית - לחץ כאן)

 

מטרת ההנחיות

 

אחד מתפקידיה של האגודה הרפואית הבריטית הוא להוציא הנחיות לרופאים בנושאים אתיים ובנושאים רפואיים-משפטיים. בהתאם לכך, ההנחיות שלהלן באות לענות על שאלות שרופאים מפנים לאגודה הרפואית הבריטית הן לגבי מילת זכרים רפואית והן לגבי מילת זכרים לא-רפואית (ראה הערה 1). שתי הפרוצדורות מעלות שאלות שונות. ההנחיות אינן סוקרות מילה המבוצעת על ידי בעלי מקצוע שאינם רופאים, אך מצאנו להעיר שייתכן ולא קיימת בחוק דרישה שלבעלי מקצוע אלה תהיה מומחיות מוכחת. ההנחיות גם אינן עוסקות בהטלת מום באיברי מין נקביים, שלעתים מכונה מילת נשים (ראה הערה 2).

 

 

 

מילת תינוקות וילדים זכרים לבקשת הוריהם הוא נושא שהמחלוקת סביבו הולכת ומתעצמת, ודעות מנוגדות קוטביות לגביו ניתן למצוא הן בחברה והן בין חברי האגודה הרפואית הבריטית. הראיות הרפואיות לגבי השפעתה הבריאותית הן לא חד-משמעיות.

 

 

 

כמו לגבי כל היבט של מקצוע הרפואה, רופאים חייבים להשתמש בכישוריהם בדרך שמקדמת את טובת המטופל. הם חייבים לפעול בתחומי החוק, לציית לצו מצפונם ולשקול את התועלות והנזקים של המילה לגבי כל ילד וילד. ההנחיות שלהלן מציגות פרקטיקה ראויה ואמצעי בטיחות שהאגודה הרפואית הבריטית מאמינה כי על רופאים לאמץ בבואם לבצע מילה של תינוקות וילדים זכרים.

 

 

 

המועצה הרפואית הכללית (The General Medical Council) הוציאה גם היא הנחיות לגבי מילה (ראה הערה 3) וממליצה על אותם אמצעי הבטיחות המוצעים כאן.

 

 

 

עקרונות של פרקטיקה ראויה

 

- טובתם של מטופלים ילדים היא מעל לכל ורופאים חייבים לפעול בהתאם לטובת הילד.

 

- ילדים שמסוגלים להביע דעה על מילה צריכים להיות שותפים לתהליך קבלת ההחלטה.

 

- הסכמה למילה היא תקפה רק כאשר האנשים (או האדם) שנותנים את ההסכמה מוסמכים לעשות זאת ומבינים את ההשלכות והסיכונים.

 

- שני ההורים (ראה הערה 4) חייבים לתת את הסכמתם למילה לא-רפואית.

 

- כאשר אנשים בעלי אחריות הורית לילד חלוקים בשאלה אם על הילד לעבור מילה או לא, אסור לרופא למול את הילד בלי אישור של בית משפט.

 

- כמו לגבי כל פרוצדורה רפואית, חלה על הרופא חובה ליישם נהלים קליניים ראויים, להשתמש במשככי כאבים מתאימים ולבצע מעקב.

 

- רופאים חייבים לנהל רישום מדויק בזמן אמת לגבי הדיונים, ההסכמה, הפרוצדורה והמעקב.

 

 

 

מילה למטרות רפואיות

 

אין להשתמש בפרוצדורות פולשניות בלתי נחוצות כאשר קיימות טכניקות פחות פולשניות שהן יעילות באותה מידה. חשוב שרופאים יהיו מעודכנים ויוודאו שכל החלטה שלהם לבצע פרוצדורה פולשנית מבוססת על הראיות הטובות ביותר שקיימות. אשר על כן, יהיה זה לא אתי ולא ראוי למול מטעמים רפואיים כאשר מחקרים רפואיים מצביעים על כך שקיימות טכניקות פחות פולשניות שהן יעילות לפחות באותה מידה.

 

 

 

מילת זכרים במקרים שבהם קיים צורך רפואי ברור בדרך כלל אינה שנויה במחלוקת. עם זאת, מאפיינים אנטומיים ופיזיולוגיים נורמליים של עורלת התינוק פורשו בעבר כלא-נורמליים. אגודת מנתחי הילדים הבריטית (The British Association of Paediatric Surgeons) קובעת כי רק לעתים נדירות קיימת התוויה רפואית לביצוע מילה (ראה הערה 5). רופאים צריכים להיות מודעים לכך ולהרגיע את ההורים בהתאם.

 

 

 

אם קיים ספק בשאלת נחיצותו של טיפול, או בשאלה מהו הטיפול הראוי ביותר, חובה להיוועץ במומחה. מומלץ כי מילה למטרות רפואיות תבוצע אך ורק על ידי רופאים שהוכשרו כמנתחי ילדים, או תחת פיקוח של רופאים כאלה, וכי תבוצע במקום שמתאים לביצוע ניתוחים (ראה הערה 6).

 

 

 

מילה לא-רפואית

 

מילת זכרים שמבוצעת מכל סיבה שאינה צורך פיזי רפואי נקראת מילה לא-רפואית (או לעתים "טקסית"). יש אנשים שמבקשים לבצע מילה לא-רפואית מטעמי דת, אחרים כדי לשלב את הילד בקהילה, ואחרים רוצים שהבן יהיה כמו האב. מילה היא סימן היכר של כמה דתות.

 

 

 

קייימת קשת רחבה של דעות בקרב חברי האגודה הרפואית הבריטית בשאלה אם מילת זכרים לא-רפואית היא פרוצדורה מועילה, נייטרלית או מזיקה או האם היא מיותרת, והאם יש כלל לבצעה בילד שאינו מסוגל להחליט עבור עצמו. הנזקים הרפואיים או היתרונות לא הוכחו באופן חד-משמעי, בסייג אחד שקיימים סיכונים ברורים לנזק כאשר הפרוצדורה מבוצעת בחוסר מיומנות. לאגודה אין מדיניות בנושאים האלה. יהיה זה קשה לנסח מדיניות בהעדר נתונים רפואיים ברורים וחד-משמעיים על ההשלכות של ההתערבות. כעקרון כללי, עם זאת, האגודה הרפואית הבריטית מאמינה שהורים צריכים להיות רשאים לבחור איך לשמור בצורה הטובה ביותר על טובת ילדם, ותפקידה של החברה הוא להחליט איזה הגבלות יש להטיל על הבחירות של ההורים. להלן נדון בשאלה מהן ההגבלות שקיימות נכון להיום, וכן בשיקולים המשפטיים והאתיים שצריכים לשקול רופאים המתבקשים לבצע מילה לא-רפואית.

 

 

 

החוק

 

נכון להיום קיימת הסכמה כללית שמילה לא-רפואית היא חוקית.

 

 

 

"גם כאשר אלימות מופעלת בכוונה וגורמת לחבלה גופנית ממשית, לפציעה או לחבלה גופנית חמורה הנאשם יזוכה אם הפגיעה היא תוצאה צפויה של פעילות חוקית שהאדם הנפגע נטל בה חלק. ניתוח כרוך באלימות מכוונת שגורמת לחבלה ממשית ולעתים חמורה אך ניתוח הוא פעילות חוקית. פעילויות אחרות שמבוצעות בהסכמה של האדם הנפגע או בהסכמה שניתנה בשמו התקבלו כחוקיות למרות שהן גורמות לחבלה גופנית ממשית או שעלולה להיגרם מהן חבלה גופנית חמורה. מילה טקסית, קעקוע, ניקוב אוזניים וענפי ספורט אלימים לרבות אגרוף הם פעילויות חוקיות." (ראה הערה 7)

 

הערה זו נכתבה על ידי שופט שדן במקרה שבו עלתה שאלת גבולות ההסכמה שרשאי אדם לתת להתערבות בגופו על ידי אדם אחר. במקרה מאוחר יותר, הסתמך על הערה זו שופט אחר שדן במקרה של מילה דתית של ילד בן 5 שהוריו היו חלוקים לגביה (ראה הערה 8). במקרה הזה קבע השופט כך: "כאשר מילה טקסית נעשית מתוך מימוש אחריות הורית משותפת – היא חוקית." יש, עם זאת, החולקים על חוקיות הפרוצדורה, ובאמצע שנות התשעים קבעה ועדת החקיקה האנגלית (The English Law Commission) שלמרות שלדעתה מילה טקסית היא חוקית, רפורמה חוקית "שתסיר כל ספק מחוקיותה של מילת זכרים טקסית" יכולה להועיל (ראה הערה 9). לא נעשו, עם זאת, צעדים למימוש רפורמה כזו.

 

 

 

פסקי הדין לעיל ניתנו לפני יישומו של חוק זכויות האדם אשר החדיר לספר החוקים האנגלי בשנת 2000 סעיפים מהאמנה האירופית לזכויות האדם (ראה הערה 10). רופאים חייבים לשקול האם יש בהחלטותיהם פגיעה בזכויות אדם של פלוני ואם כן, האם ניתן להצדיק את ההתערבות. בין הזכויות שיכולות להיות רלבנטיות למילה לא-רפואית ניתן למנות את אלה:

 

- סעיף 3: "לא יעונה אדם ולא יטופל או ייענש באופן לא אנושי או משפיל."

 

- סעיף 5(1): לכל אדם הזכות לחירות ולביטחון."

 

- סעיף 8: "לכל אדם הזכות שיכובדו חייו הפרטיים וחיי משפחתו" בכפוף "להגנה על בריאותם וערכי המוסר של אחרים או להגנה על זכויות וחרויות של אחרים."

 

- סעיף 9(1): "לכל אדם הזכות לחופש המחשבה, המצפון והדת."

 

- סעיף 9(2): "חופש הפולחן יוגבל רק בהוראת חוק ובמידה הדרושה בחברה דמוקרטית ולמען בטחון הציבור, למען הגנה על הסדר הציבורי, ולמען הגנה על בריאותם וערכי המוסר של אחרים, או למען הגנה על זכויות וחירויות של אחרים."

 

 

 

היבטים רבים של פרקטיקה ראויה ? לרבות הערכה זהירה של טובת המטופל, איזון בין זכויות מתנגשות והתייעצות עם מטופלים ומשפחותיהם ? קיבלו משנה תוקף כתוצאה מחוק זכויות האדם, אשר הופך אותם לחלק הכרחי מתהליך קבלת ההחלטה. נכון להיום עדיין לא ידועות ההשלכות המלאות של החוק על תהליך קבלת ההחלטה הרפואית, ופרשנים משתמשים בזכויות המצוינות בחוק הן כדי לתמוך במילה לא-רפואית והן כדי להתנגד לה. אחת הסיבות שבעטין לא ברור מהי נקודת האיזון בין הזכויות היא שהראיות הרפואיות הן לא חד-משמעיות. יש הטוענים כי מילה היא פרוצדורה נייטרלית באופן יחסי, וכי הסיכונים שבה קטנים כאשר היא מבוצעת בידי אדם מיומן, ולעומת זאת היא יכולה להעניק יתרונות פסיכולוגיים חשובים. אחרים טוענים שלמילה יש, או עלולות להיות, השלכות שליליות עמוקות וממושכות על האדם שעבר מילה. אם יוכח שמילה, במקרים שבהם לא קיים צורך רפואי, פוגעת בבריאותו וברווחתו של הילד, סביר להניח שעתירה הנסמכת על זכויות האדם תצלח. יתרה מזאת, אם תוכח פגיעה בבריאות, ייתכן ותהיה חובה על המדינה לאסור את המילה. אמנת האו"ם לזכויות הילד, שאושררה על ידי אנגליה, מחייבת את המדינות המאשררות "לנקוט בכל האמצעים היעילים וההולמים כדי לשים קץ למנהגים מסורתיים שפוגעים בבריאותם של ילדים." (ראה הערה 11) נכון להיום, עם זאת, הראיות הרפואיות הן לא חד-משמעיות.

 

 

 

סיכום: החוק

 

מילת זכרים נחשבת על פי רוב לחוקית בתנאי:

 

- שהיא מבוצעת על ידי אדם מיומן;

 

- שהיא מבוצעת למען טובת הילד;

 

- שניתנה לה הסכמה בת-תוקף.

 

 

 

ייתכן שחוק זכויות האדם ישפיע על השקפת בתי המשפט ביחס למילה לא-רפואית. לא התפרסם כל פסק דין העוסק במילה מאז שהחוק נכנס לתוקפו. אם יש לרופאים ספק כלשהו ביחס לחוקיות פעולותיהם, עליהם לפנות לקבלת ייעוץ משפטי.

 

 

 

הסכמה וסירוב

 

הסכמה לכל פרוצדורה היא תקפה רק אם האדם או האנשים שנותנים את ההסכמה מבינים את טיב הפרוצדורה ואת סיבוכיה. כדי לאפשר הבנה כזו של המילה, יש לספק להורים ולילדים מידע עדכני בכתב על הסיכונים. האגודה הרפואית הבריטית חוששת, עם זאת, שלהורים אין גישה קלה למידע עדכני, ולכן קראה לגופים המתאימים, כגון המכללה המלכותית של רופאי הילדים ובריאות הילד ואגודת מנתחי הילדים הבריטית, להפיק עלון מידע.

 

 

 

הסכמת הילד עצמו

 

כל ילד המסוגל להביע דעה צריך להיות שותף להחלטה אם עליו לעבור מילה או לא, ויש להתחשב ברצונותיו. האגודה הרפואית הבריטית לא יכולה להעלות על הדעת מצב שבו יהיה זה מקובל מבחינה אתית למול אדם צעיר בר-דעת שקיבל את המידע ומסרב בעקביות לעבור את הפרוצדורה. כמו לגבי כל צורה של טיפול רפואי, הרופא מחויב לאזן בין הנזק שנגרם מאי-כיבוד סירובו של הילד לבין הנזק שנגרם מאי ביצוע המילה. לעתים קרובות, ניתוח שאינו למטרות רפואיות נדחה עד אשר לילד יש בגרות מספקת והבנה כדי להשתתף בהחלטה לגבי מה יקרה לגופו, וילדים אשר יש להם מסוגלות להחליט זכאים על פי חוק לתת הסכמה בעצמם. כאשר רופאים באים להעריך את מסוגלותו של המטופל להחליט, עליהם להיות מודעים לכך שהורים יכולים להשפיע רבות על השקפת ילדם לגבי הטיפול. אין להבין מכך שהחלטות שהתקבלו עם עצה מההורים הן בהכרח מוטלות בספק, אלא שחשוב שההחלטה תבטא בחירה עצמאית של הילד עצמו.

 

 

 

הסכמת ההורים

 

כאשר ילדים לא יכולים להחליט עבור עצמם, הוריהם בדרך כלל מחליטים עבורם. למרות שלרוב טובת הילד וטובת ההורים עולות בקנה אחד זו עם זו, לא תמיד קיימת זהות ביניהן. יש, לכן, גבולות לזכותם של ההורים לבחור, והורים אינם זכאים לדרוש הליכים רפואיים המנוגדים לטובת הילד.

 

 

 

האגודה הרפואית הבריטית והמועצה הרפואית הכללית ממליצות זה זמן רב להשיג הסכמה של שני ההורים. למרות שהורים שנושאים באחריות הורית בדרך כלל מורשים לקבל בעצמם החלטות עבור ילדם, מילה לא-רפואית תוארה על ידי בתי המשפט כהחלטה "חשובה ובלתי הפיכה" שאל לה להתקבל נגד רצונו של אחד ההורים (ראה הערה 12). נובע מכך שאם לילד יש שני הורים הנושאים באחריות הורית, מוטלת על רופא השוקל למול את הילד החובה להשתכנע ששני ההורים נתנו הסכמה בת-תוקף. אם הילד מלוּוה רק בהורה אחד, מוטלת על הרופא חובה לעשות כל מאמץ כדי ליצור קשר עם ההורה השני כדי להשיג את הסכמתו. אם הורים חלוקים ביניהם בשאלה אם למול את ילדם, ההורה שמבקש לבצע את המילה צריך להצטייד בצו בית משפט המתיר את הפרוצדורה והופך אותה לחוקית, למרות שמומלץ לרופאים לשקול היטב אם מילת הילד בניגוד לרצונו של אחד ההורים עולה בקנה אחד עם טובת הילד. אם לילד יש רק הורה אחד, ברור מאליו כי ההורה הזה יכול להחליט.

 

 

 

בכל מקרה ומקרה על הרופא לבקש מההורים לאשר את הסכמתם בכתב על ידי חתימה על טופס הסכמה.

 

 

 

סיכום: הסכמה וסירוב

 

- ילדים שהם בעלי מסוגלות לכך יכולים להחליט עבור עצמם.

 

- הרצונות שמביע הילד צריכים להילקח בחשבון.

 

- אם הורים חלוקים ביניהם אם לבצע מילה לא-רפואית או לא, אין לבצע את הפרוצדורה בלי היתר של בית משפט.

 

- הסכמה חייבת להיות מאושרת בכתב.

 

 

 

טובת הילד

 

בעבר, מילת בנים נחשבה כבעלת יתרונות רפואיים או חברתיים, או לפחות נתפסה כנייטרלית. ההשקפה הכללית היתה שלא נגרם לילד כל נזק משמעותי ולכן כשניתנה הסכמה מתאימה אפשר היה לבצע את המילה. היתרונות הרפואיים להם נטען בעבר, עם זאת, לא הוכחו בצורה משכנעת, וכיום קיימת הסכמה רחבה, לרבות בקרב האגודה הרפואית הבריטית, שלניתוח הזה יש סיכונים רפואיים ופסיכולוגיים. חיוני שרופאים יבצעו מילת זכרים רק כאשר היא משרתת במובהק את טובת הילד. האחריות להראות שמילה לא-רפואית משרתת את טובת הילד מוטלת על הוריו.

 

 

 

חשוב שרופאים ישקלו את הנסיבות החברתיות והתרבותיות של הילד. כאשר הילד חי בתרבות שבה מילה נדרשת מכל הזכרים, קבלה מוגברת אל המשפחה או אל החברה שמילה יכולה להעניק נחשבת תועלת חברתית או תרבותית משמעותית. אי קבלה עלולה לגרום נזק, למשל, על ידי סיבוך של חיפוש האדם אחר זהות ותחושת שייכות. ברור כי הערכה של סיכונים ותועלות מופשטים כאלה היא מורכבת. ברמה יותר מעשית, יש הטוענים שיש לשקול גם את השלכות ההחלטה לא למול. אם קיים סיכון שילד יעבור מילה בתנאים לא היגייניים או בתנאים לא בטוחים אחרים, על הרופא להעדיף לבצע את הפרוצדורה בעצמו, או להפנות לרופא אחר, ולא לאפשר לילד להימצא בסיכון.

 

 

 

מצד שני, טיעונים דומים מאוד מושמעים בניסיון להצדיק מנהגים תרבותיים מזיקים למדי, כגון הטלת מום באיברי מין נקביים או הקרבה טקסית. יתרה מזאת, הנזק הקיים בכך ששוללים מאדם את ההזדמנות להחליט להימנע מהמילה גם חייב להיות מובא בחשבון, כמו גם הנזק שעלול להיגרם ליחסים שבין האדם להוריו וליחסים שבין האדם למקצוע הרפואה אם הוא ירגיש ניזוק מהפרוצדורה.

 

 

 

האגודה הרפואית הבריטית מזהה את הנקודות הבאות כרלבנטיות להערכת טובת הילד ביחס למילה לא-רפואית:

 

- רצונותיו, רגשותיו וערכיו של המטופל עצמו;

 

- יכולתו של המטופל להבין מה מוצע ולשקול את החלופות;

 

- מסוגלותו של המטופל להשתתף בהחלטה, במידה וניתנים לו תמיכה והסברים נוספים;

 

- צרכיו הגופניים והרגשיים של המטופל;

 

- הסיכון לנזק או לסבל של המטופל;

 

- השקפות ההורים והמשפחה;

 

- ההשלכות של ביצוע הפרוצדורה או אי-ביצועה על המשפחה;

 

- מידע רלבנטי לגבי דתו של המטופל או הרקע התרבותי שלו;

 

- יצירת סדר עדיפויות של אפשרויות שממקסם את הזדמנויותיו ובחירותיו העתידיות של המטופל. (ראה הערה 13)

 

 

 

האגודה הרפואית הבריטית ככלל תומכת מאוד במתן הרשאה להורים לבצע בחירות בשם ילדם, ומאמינה שאל לחברה ולרופאים להתערב באופן בלתי מוצדק ביחסים שבין הורים לילדיהם. עם זאת, ברור מרשימת הגורמים הרלבנטיים לטובת הילד, שהעדפת ההורים לבדה אינה צידוק מספיק לביצוע ניתוח בילד.

 

 

 

גם בתי המשפט עמדו על מספר גורמים בעלי חשיבות ביחס למילה. ג' היה ילד בן 5 שחי עם אמו, נוצרייה חילונית. אביו, מוסלמי חילוני, רצה שהילד יעבור מילה. בית המשפט, שהתבקש לקבוע אם ג' יעבור מילה, שקל את כל הגורמים הרלבנטיים לגידולו של ג' ופסק שג' לא יעבור מילה בגלל שלוש עובדות מרכזיות:

 

- הוא לא גודל, ולא סביר שיגודל כבן הדת המוסלמית;

 

- אין לו מעורבות עם מוסלמים במידה המצדיקה למול אותו מסיבות חברתיות; ובשל הגורמים האלה,

 

- "הסיכונים הרפואיים והפסיכולוגיים הקטנים אך הברורים" של המילה עולים על היתרונות שבפרוצדורה. (ראה הערה 14)

 

 

 

סיכום: טובת הילד

 

- רופאים חייבים לפעול בהתאם לטובת המטופל.

 

- גם כאשר ילדים לא מחליטים עבור עצמם, הדעות שהם מביעים הן חשובות כאשר באים לקבוע מהי טובת הילד.

 

- האגודה הרפואית הבריטית לא מאמינה שהעדפת ההורים כשלעצמה מהווה בסיס מספיק לביצוע ניתוח בילד שאינו מסוגל להביע את דעתו. העדפת ההורים חייבת להיבחן לאור טובת הילד.

 

- בתי המשפט אישרו שאורח חייו וגידולו של הילד הם גורמים רלבנטיים שיש להביא בחשבון. כל מקרה צריך להיבחן לגופו.

 

- הורים חייבים להסביר ולהצדיק בקשות למילה, מבחינת טובת הילד.

 

 

 

נושאי בריאות

 

קיימת מחלוקת רבתי בשאלה אם מילה היא בסיכומו של דבר פרוצדורה מועילה, נייטרלית או מזיקה. נכון להיום, קיימות בספרות הרפואית דעות סותרות לגבי ההשלכות הבריאותיות של המילה, לרבות הבריאות המינית, ולעתים קרובות נשמעות טענות על כך שהמחקרים מוטים. רופאים המבצעים ניתוחי מילה חייבים לוודא שאלה הנותנים את ההסכמה מודעים לסוגיות, ובכלל זה הסיכונים הכרוכים בכל ניתוח: כאב, דימום, תקלה בעת הניתוח וסיבוכים של הרדמה. יש לנקוט בכל הצעדים המתאימים כדי למזער את הסיכונים. ראוי לסנן מטופלים מבחינת מצבים שעלולים להגביר את סיכוני המילה, למשל המופיליה.

 

 

 

על הרופא לוודא שהורים המבקשים לערוך מילה לבנם מתוך אמונה שהיא מעניקה יתרונות בריאותיים, יהיו מודעים היטב להעדר ההסכמה בקהילה הרפואית לגבי יתרונות כאלה, וכן שיהיו מודעים היטב למידת התועלות והנזקים הפוטנציאליים. עמדת האגודה הרפואית הבריטית היא שהראיות המתייחסות ליתרונות בריאותיים של מילה לא-רפואית אינן מספיקות כשלעצמן כדי להצדיק את ביצוע המילה.

 

 

 

סטנדרטים

 

רופאים שאינם בקיאים במילה ונשאלים לגביה צריכים לקבל ייעוץ לגבי הסיכונים הגופניים מרופאים המתמחים בביצוע מילות. ייתכן כי ארגונים דתיים וקהילתיים מסוגלים לייעץ ולהמליץ על רופאים המבצעים מילות. ייתכן ויהיה צורך להפנות את המשפחה למנתח ילדים, אורולוג או רופא אחר המתמחה בביצוע הניתוח לקבלת ייעוץ וטיפול.

 

 

 

למילות המבוצעות בצורה לא מוצלחת יש השלכות משפטיות ביחס לרופא האחראי. ניתן להגיש תביעה בשם הילד נגד הרופא האחראי אם המילה בוצעה ברשלנות. לחלופין, הילד יכול לפתוח בהליכים כאלה בשמו ברגע שהוא מגיע לגיל 18, ומירוץ ההתיישנות הרגיל להגשת תביעה יחול מיום זה. עם זאת, כל עוד לא תתקבל עתירה נגד חוקיותה של המילה עצמה, נכון להיום לא ניתן להגיש תביעה נגד רופא רק בשל כך שאדם אינו שבע רצון מעצם העובדה שעבר מילה. הסכמה בת-תוקף שניתנה על ידי אדם המוסמך לתת אותה בשם המטופל מספיקה מבחינה משפטית במקרים כאלה. ברור מאליו כי בעל מקצוע רפואי שאינו רשום כיום, אסור לו להציג את עצמו ככזה, למרות שאין דרישה חוקית שמילה לא-רפואית תבוצע על ידי בעל מקצוע רפואי.

 

 

 

המועצה הרפואית הכללית אינה אוסרת על רופאים לבצע מילה לא-רפואית, אך עם זאת היא תנקוט בצעדים במידה ורופא ביצע ניתוחים כאלה בחוסר מיומנות. עמדתה המפורשת של המועצה היא שרופאים "חייבים להיות בעלי הכישורים והניסיון הנחוצים הן כדי לבצע את הניתוח והן כדי להשתמש באמצעים מתאימים, לרבות הרדמה, כדי למזער את הכאב ואי הנוחות." (ראה הערה 15)

 

 

 

מכשור

 

רופאים חייבים לוודא שהמקום שבו הם מבצעים את המילה מתאים למטרה. במיוחד אם נעשה שימוש בהרדמה מלאה, מכשור החייאה מלא חייב להיות זמין.

 

 

 

גביית תשלום מהמטופל

 

אף כי מילה היא לא שירות שניתן בחינם, יש רופאים ובתי חולים שמסכימים לבצע מילה ללא תשלום כדי למנוע את הסיכון שהפרוצדורה תבוצע בתנאים לא היגייניים. במקרים כאלה רופאים עדיין חייבים להיות מסוגלים להצדיק כל החלטה למול ילד על סמך השיקולים שפורטו לעיל.

 

 

 

התנגדות מטעמי מצפון

 

יש רופאים שעשויים לסרב לבצע מילה לא-רפואית מטעמי מצפון. לא קיימת כל מחויבות לרופא להיענות לבקשה למול ילד. אם רופא מתבקש למול ילד אך מתנגד לכך מטעמי מצפון, עליו להסביר זאת לילד ולהוריו. הרופא גם יכול להסביר את הרקע לסירובו המצפוני אם הוא נשאל על כך.

 

 

 

ברור כי במקרה שבו מטופלים או הורים מבקשים פרוצדורה רפואית, חלה חובה על רופא להפנות אותם ללא דיחוי לרופא אחר אם הוא עצמו מסרב לבצעה (למשל הפסקת הריון). כאשר הפרוצדורה היא לא-רפואית אלא מהווה בחירה של המטופל או הוריו, ניתן לטעון שלא חלה חובה אתית על הרופא להפנות לרופא אחר. המשפחה חופשית, כמובן, לפנות לרופא אחר ויש רופאים שיירצו להציע רופא תחתם.

————————————————————————————————————–

הערות והפניות:

1. כאשר אנו משתמשים במונח "רפואית", במקור-therapeutic , אנחנו מתכוונים לכך שהפרוצדורה חיונית להתמודדות ספציפית עם בעיה רפואית. כאשר אנו משתמשים במונח "לא-רפואית", במקור- non-therapeutic, אנחנו מתכוונים לכך שהפרוצדורה נעשית לכל מטרה אחרת שאינה לתועלת רפואית.

2. הטלת מום באיברי מין נקביים (female genital mutilation) הוא נושא נפרד. עמדותיה של האגודה הרפואית הבריטית בנושא מפורסמות באגודה הרפואית הבריטית ? הטלת מום באברי מין נקביים ? השגחה על מטופלים והגנה על ילדים. לונדון: האגודה הרפואית הבריטית, 2001.

3. המועצה הרפואית הכללית. הנחיות לרופאים שמתבקשים למול ילדים. לונדון: המועצה הרפואית הכללית, 1997.

4. המונח "הורים" משמש בהנחיות אלה כדי להצביע על אלה הנושאים באחריות הורית. לשני הוריו של הילד יש אחריות הורית אם הם היו נשואים בעת ההפריה שהביאה להולדת הילד, או אם נישאו לאחר מכן. האחריות ההורית ממשיכה לחול על שני ההורים גם אם הם מתגרשים. אם ההורים לא נשואים, רק האם נושאת באופן אוטומטי באחריות הורית. האב יכול לזכות באחריות כזו בדרכים שונות, ובכללן על ידי עריכת הסכם אחריות הורית עם האם, או על ידי צו אחריות הורית שניתן על ידי בית משפט. בנוסף, בצפון אירלנד, אבות ששמם מופיע בתעודת הלידה של הילד (החל מה- 15 באפריל 2002 ואילך) נחשבים אוטומטית כנושאים באחריות הורית. הסדרים דומים ייושמו באנגליה ובוולס ברגע שהוראות הרלבנטיות של חוק האימוץ והילדים 2002 ייכנסו לתוקף. בעת כתיבת שורות אלה, לא נקבע לכך לוח זמנים מוגדר. סקוטלנד גם אותתה על כוונתה ליישם הסדרים כאלה. מידע בדבר שינוי כלשהו יפורסם באתר האגודה הרפואית הבריטית. ברור כי במקום שבו לילד יש רק הורה אחד שנושא באחריות הורית, ההורה הזה אחראי לקבלת ההחלטה, למרות שדעתו לא תהיה בהכרח מכריעה.

5. אגודת מנתחי הילדים הבריטית, מכללת האחיות המלכותית, המכללה המלכותית של רופאי הילדים ובריאות הילד, מכללת המנתחים המלכותית של אנגליה ומכללת המרדימים המלכותית. הצהרה על מילת זכרים: מכללת המנתחים המלכותית של אנגליה, מרץ 2001.

6. שם.

7. R v Brown [1993] 2 All ER 75, HL, per Lord Templeman.

8. Re J (A Minor) (Prohibited Steps Order: Circumcision), sub nom Re J (Child?s Religious Upbringing and Circumcision) and Re J (Specific Issue Orders: Muslim Upbringing & Circumcision) [2000] 1 FLR 571; [2000] 1 FCR 307; [2000] 52 BMLR 82.

9. ועדת החקיקה. הסכמה במשפט פלילי. נייר הנחיה של ועדת החקיקה, מספר 139. לונדון: HMSO, 1995: 119, 128.

10. ועידה להגנה על זכויות אדם וחירויות יסוד (4. ix. 1950; TS 71; Cmnd 8969).

11. ועידת האו"ם לזכויות הילד (20. xi. 1989; TS 44; Cm 1976) Article 24(3).

12. Re J (A Minor) (Prohibited Steps Order: Circumcision), Op cit.

13. מבוסס על רשימה של האגודה הרפואית הבריטית. הסכמה, זכויות ובחירות בשמירה על בריאות הילד והנער. לונדון: BMJ Books, 2001: פרק 1.

14. Re J (A Minor) (Prohibited Steps Order: Circumcision), Op cit.

15. המועצה הרפואית הכללית. הנחיות לרופאים שמתבקשים למול ילדים. ראה שם.

 

 

 

 

FacebookEmailGoogle+Twitter
הפוסט הזה פורסם בקטגוריה כללי.‏ קישור ישיר לפוסט.

כתיבת תגובה

Or

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>