סמינר בנושא רב תרבותיות ושוויון / פרופסור חיים גנז:
ברית המילה ביהדות מול מילת הנשים באסלם מנקודת מבט רב תרבותית ליברלית
מאת: מעין כדריה
11 בספטמבר 2011

ב-22 באוגוסט 2012, בתוכנית "המילה האחרונה" בגלי צה"ל אמרה עירית לינור את הדברים הבאים על ברית מילה בעקבות הגשת התלונה בגרמניה נגד מוהל שביצע ברית מילה:

"יש עכשיו יחסי עבודה מאוד יפים בין הקהילה המוסלמית לקהילה היהודית בגרמניה, כי באמת הן שתיהן מאוחדות ברצון הדתי להשחית את אבריהם של ילדים רכים כתוצאה מפולחן דתי.
[הוצאת המילה מחוץ לחוק] היא לא נגד העם היהודי. העם היהודי פה הוא נגד ילדים. [ברית מילה] זו פעולה אלימה בפעוטות חסרי ישע בתור חלק מפולחן דתי. ומה שהולך לקרות באירופה ובעולם, המילה הולכת לעבור מן העולם, ותצטרכו למצוא לכם דרך אחרת לבטא את הטקס הזה, חוץ מאשר לקחת ילד, עולל בן שמונה ימים, ולחתוך אותו. זה יקרה. זה צריך לקרות.
אלה שהם בעד ברית מילה, שיעשו את זה בעצמם. בהיות בן אדם בגיר, הוא יכול לעשות לעצמו חורים באוזניים, קעקוע של נמר על כל הגוף, ויכול להחליט אם הוא רוצה באמת לבוא בברית הקלאסית, בבריתו של אברהם אבינו, או של ישמעאל בן דודנו, יעשו את זה כבגירים. אני לא אומרת. בן אדם יכול לבטא את רגשותיו הדתיים גם בדרך הזו. אבל אתה לא עושה את זה לתינוקות בני שמונה ימים, כי זה התאכזרות לילדים, לא יעזור, אתה יכול להביא לי פה את כל הדת ואת הפולחן, אנחנו יודעים מה זה. זה שאתה עוטף משהו באצטלה דתית זה לא [הופך את זה לבסדר]."

דף התוכנית "המילה האחרונה" בגלי צה"ל – הדברים נאמרו בתוכנית ששודרה בתאריך 22.8.2012 (דקה 25:20)

מחשבות ורגשות

קטעים מתוך הספר "ברית מילה בסימן שאלה: נקודת מבט יהודית"

מאת ד"ר רונלד גולדמן

(לקריאת המסמך המקורי באנגלית - לחץ כאן)

"היו לי ספקות עמוקים לגבי ההחלטה שלי [למול]. אך מכיוון שהקהילה היהודית לא מעודדת דיון פתוח לגבי ברית מילה, חוויתי את הספקות שלי ביני לבין עצמי ללא נחמה… ולכן, טקס שנועד לעורר רגשות של אחדות יהודית עורר בי תחושה של אובדן וניכור."

"אם גורמים לאישה לא לסמוך על האינסטינקט הבסיסי ביותר שלה להגן על הרך הנולד, על אילו רגשות היא תוכל אי פעם לסמוך?"

"בני הזעיר ואני התייפחנו… אחרי כל המאמצים שלי, אחרי שנשאתי והזנתי את ג'וזף ברחמי, אחרי שהצלחתי להביא אותו הביתה למרות שהסיכויים לא היו לטובתי, אחרי שהקפדתי שיהיה צמוד אלי כל הזמן מאז הלידה, אחרי שהנקתי אותו בכל פעם שרצה קרבה והזנה ? באה ברית המילה ופגעה פגיעה איומה בכל מה שהרגשתי שחלקנו אני והוא. אחרי הברית בכיתי במשך ימים."

"מעולם לא שמעתי צרחות כאלה… האם אי פעם אדע אילו צלקות זה הותיר בנשמתך? … מהו המבט החדש הזה שאני רואה בעיניך? אני רואה כאב, עצבות מסוימת, ואובדן אמון."

"מעולם אפילו לא דיברתי על זה ? חשבתי שאני היחידה שמודאגת מזה."

"שמעתי אותו בוכה בזמן שמלו אותו. מה שהכי מטריד אותי זה שאני עדיין יכולה לשמוע את הבכי שלו… זאת היתה תקיפה נגדו, ובמידה מסוימת זאת היתה תקיפה נגדי… עד יום מותי אני אשמע את היללה האיומה הזאת."

"הצרחות של התינוק שלי נשארו לי בתוך העצמות והן לא מרפות ממחשבותי… הבכי שלו נשמע כאילו שוחטים אותו. החלב שלי נפסק."

"ידעתי שזאת היתה טעות נוראית ושזה משהו שאף אחד לא צריך לסבול, במיוחד לא תינוקות רכים."

אני רוצה לכתוב על ברית מילה, ואני עדיין קצת מתלבטת איך אפשר להעביר מסר כל כך חשוב.

אני אתחיל בסיפור קצר:

אני אמא לשלושה ילדים. לבן הראשון שלי עשיתי ברית מילה. הברית "לא יצאה טוב" והוא נאלץ לעבור "תיקון" בגיל שנה.

את בני השני לא מלתי.  היה לנו תור לרופא שהוא מוהל. בעלי החליט לעשות חיפוש קטן באינטרנט לגבי הרופא הזה והגיע למידע בנושא ברית המילה. למדנו על כך והחלטנו לוותר.

האמת היא שאינני יודעת כלל איפה להתחיל. אבל אני יודעת מה אני רוצה:

הדבר הכי חשוב שצריך שיהיה פה בארץ זה מידע על ברית מילה

 משרד הבריאות לא מפרסם מידע על ברית מילה: מהי העורלה שאותה כורתים? מה תפקידה? מה ההבדל בפרוצדורה של כריתת העורלה בין רופא למוהל? מה עדיף? עם זריקת הרדמה או בלי זריקת הרדמה? האם הגיוני שפרוצדורה מכאיבה של כריתת רקמה תבוצע ללא הרדמה באישורו של משרד הבריאות? האם מבחינה רפואית קיימת הצדקה לכריתה אוטומטית של רקמת העורלה מאיבר מינו של כל תינוק שנולד? מה אומרים על כך ארגוני הרופאים בעולם? מהם הנזקים שנגרמים עקב כריתת העורלה? מהם הסיבוכים שכרוכים בכריתת העורלה, ומה שיעור הסיבוכים?

למה משרד הבריאות נמנע מלענות על שאלות בנוגע לברית מילה?

בעלי ניסה לברר בפורום רשמי של משרד הבריאות (רפואה מונעת בילדים) מהי העמדה הרשמית של המשרד לגבי זריקת הרדמה (אילחוש) בעת ביצוע ברית. הזיגזג במענה היה חמור: תחילה נאמר לו שמשרד הבריאות מתנגד רשמית לשימוש בחומרי הרדמה בעת ביצוע ברית, כי זה מסכן את חיי התינוק. ד"ר צנטנר מלשכת הבריאות המחוזית שענה לבעלי אף הביא ציטוטים מהספרות המקצועית, ואמר שהראיות נגד שימוש בחומרי הרדמה הן חד משמעיות. לאחר מכן נכנס לפורום ד"ר יוסי בנימיני שהוא אורולוג ממרכז רפואי תל אביב ומבצע בריתות בהרדמה שנים רבות, ושאל היכן נמצאות ההנחיות של משרד הבריאות לגבי איסור שימוש בחומרי הרדמה בעת ביצוע ברית. ואז נציג משרד הבריאות חזר בו ואמר שבעצם משרד הבריאות לא נוקט עמדה בשאלה הזו. למה? באיזו זכות משרד הבריאות נמנע מלנקוט עמדה בשאלה הזאת? האם החשש הוא פוליטי? ייתכן, כיוון שהמלצה בעד זריקת אילחוש תפגע במוהלים המסורתיים, משום שהם אינם רשאים לתת זריקה של חומרי הרדמה (אבל לכרות רקמה בריאה מותר להם ? לא להשתגע?)

אם אדם הולך היום לקופת חולים, הוא יכול למצוא שם מידע כמעט על כל נושא רפואי. מפטריות ברגליים ועד סרטן השד. אז למה לא לפרסם מידע עדכני ומלא על ברית מילה?

גם בטיפות חלב אין מידע על ברית מילה. בכלל גודל הבורות שם בנוגע לעורלה ותפקידה הוא מדהים. פשוט מפחיד לגלות מה אחיות בטיפת חלב יודעות על הנושא (או יותר נכון לא יודעות).

למה משרד הבריאות לא מזהיר מפני סכנות של ברית מילה?

אציין שברית מילה היא הליך כירורגי לכל דבר שבו מתבצעת כריתה של רקמה, העורלה, (בריאה וחיונית, רקמה ששומרת על האיבר ומגינה עליו ושיש לה תפקיד חשוב מאוד בקיום יחסי מין). הליך רפואי שכזה חייב להתבצע בתנאים סטריליים ולא באולם שמחות. מוהל מסורתי מבצע בריתות בידיים חשופות, כיוון שההלכה מחייבת אותו לבצע את הפריעה בציפורן האגודל. הליך הפריעה, שבו הרקמה הפנימית של העורלה ניקרעת מהעטרה-ראש האיבר, מבוצע בציפורן. לאחר מכן המוהל צריך לבצע את המציצה בפה - מציצת הדם מאיבר המין הפצוע – זה גם כן הליך בלתי ניפרד במילה מסורתית. לגבי הנושא הזה אומר ואוסיף שהפה שלנו נחשב לאיזור שיש בו הכי הרבה חיידקים. תינוקות בארץ ובעולם נדבקים בהרפס באיבר מינם עקב המציצה. למה משרד הבריאות לא מזהיר את הציבור מפני המציצה בפה? ראש מחלקת הבריאות של עיריית ניו יורק הוציא לא מזמן אזהרה לקהילה היהודית שלא לבצע את שלב המציצה בפה כיוון שעל פי חקירת המחלקה נמצא שמוהל שביצע את המציצה בפה גרם למותם של תינוקות ולנזקים מוחיים בתינוקות שנדבקו ממנו בהרפס. גם בארץ היו דיווחים על תינוקות שנדבקו בהרפס. בעלי פנה למשרד הבריאות, (וגם ד"ר יצחק קדמן פנה אליהם בעניין הזה בעקבות בקשה של בעלי) כדי שיזהירו את הציבור בישראל מפני המציצה בפה, שהרבה הורים כלל אינה מודעים לה. נציג משרד הבריאות, ד"ר מרדכי הלפרין (אדם דתי) ענה שאין הוכחה שיש קשר בין המציצה בפה להידבקות התינוקות בהרפס, וכמובן עקב כך לא מצא טעם להזהיר את הציבור. שוב, האם בריאות הציבור לנגד עיניו? האם אין ניגוד עניינים בין הדת, הפוליטיקה ובריאותם של תינוקות?

מה עושה הוועדה לפיקוח על מוהלים?

בארץ אומנם קיימת ועדה המשותפת למשרד הדתות ולמשרד הבריאות שתפקידה לפקח על מוהלים. אבל מה הוועדה הזאת עושה? איך היא מפקחת? מיהם חבריה? למה נציג משרד הבריאות בוועדה הוא אדם דתי? האם קידום האינטרסים הרפואיים הם שעומדים לנגד עיניו? האם בריאות הציבור ובריאות התינוקות היא שעומדת לנגד עיניו, או שמא הקפדה על ביצוע מצוות המילה בהתאם להלכה? מעבר לכך, ביצוע ברית מילה אינו מוסדר בחוק ולכן כל אדם יכול להיות מוהל ? כלומר לבצע פעולה כירורגית של כריתת רקמה בריאה מאיבר מין של תינוק. הנה כתבה שפורסמה במעריב על היקף התופעה של אנשים שמבצעים בריתות בלי שום פיקוח, והאבסורד הוא שהם בעצם לא עוברים על החוק, כי אין חוק:

.לחצו כאן

האם ברית מילה מתיישבת עם אתיקה רפואית?

אני כמובן הייתי מעדיפה שאם כבר תינוקות עוברים ברית מילה הם יעברו את זה אצל רופא ועם הרדמה. אבל גם פה יש בעיה קשה, והיא הבעיה של האתיקה הרפואית. האם זה נכון שרופא יכרות חלק חשוב מאוד מאיבר המין שאינו חולה?העורלה היא חלק מאיבר המין. כל זכר נולד איתה. קשה לי להאמין שהטבע ייצור דבר שהוא כל כך שלילי – השלילי זה מה שהאדם יצר. האם האתיקה הרפואית לא אמורה למנוע מרופא לגרום נזק לגוף? האם זה תקין שמשרד הבריאות מאפשר לרופאים להפר באופן בוטה את האתיקה הרפואית שאומרתfirst do no harm , הרי התינוק נולד עם עורלה בריאה לחלוטין. למה לכרות אותה?

למה משרד הבריאות לא מביא לציבור בארץ את עמדת ארגוני הרופאים בעולם לגבי ברית מילה?

הייתי רוצה שמשרד הבריאות יביא לידיעת ההורים את ניירות העמדה הרשמיים של אירגוני בריאות הילדים בעולם. הארגונים האלה (בארה"ב, בקנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, בריטניה ועוד) בדקו את כל המחקרים שנעשו בנושא ברית מילה ואינם ממליצים על מילת זכרים כהליך שגרתי בגלל שהסיכונים והנזקים עולים על התועלות הפוטנציאליות. אילו משרד הבריאות היה נוהג כך, אולי המיתוס המקובל שברית מילה זה בריא היה מתנפץ. הורים חושבים שלחתוך את רקמת העורלה שאיתה נולד הילד זה טוב ובריא, (גם אני חשבתי כך), פשוט מחוסר ידע.

למה הורים לא נדרשים לחתום על מסמך הסכמה לפני ביצוע ברית מילה, כמו בכל ניתוח שמבוצע בילד?

חסר להורים המון מידע על סיבוכים של הברית ועל נזקים של הברית כדי שיוכלו לקבל החלטה מושכלת. בניגוד לכל הליך רפואי אחר, הורים אינם נדרשים לחתום על הסכמה לניתוח כאשר הם מוסרים את התינוק לפרוצדורה של חיתוך העורלה. ולכן גם לא מובא לידיעתם המידע הרלוונטי לצורך קבלת ההחלטה. הנה רשימה של סיבוכים שהרבה הורים כלל לא מודעים להם:

1. הרפס שתינוקות נדבקים בו כתוצאה מהמציצה בפה

2. היצרות פי השופכה ? תהליך שבו פתח השופכה הולך ונהיה צר בעקבות כריתת העורלה, וצריך להרחיבו בניתוח. הנה הסבר של ד"ר יעקב בן חיים, מנהל היחידה לאורולוגיה ילדים בבית החולים "דנה" במרכז הרפואי תל אביב, מתוך מאמר שהופיע באתר תפוז:
   תופעה שכיחה אחרת מאפיינת חמישה אחוזים מהבנים אחרי ברית מילה, ומתבטאת בהיצרות של פתח השופכה. מצב זה נוצר כתוצאה מביצוע הברית, ואין לה כל קשר לרשלנות של המוהל. ילדים אלה מפתחים היצרות של פתח השופכה, והטיפול במקרה זה נעשה באמצעות ניתוח קטן שבו פותחים את פתח השופכה ומאפשרים הרחבה שלו.

3. פין שעיר - בגיל מאוחר יותר, כאשר מופיע שיער ערווה. פין שכרתו ממנו יותר מדי עור, מושך עור שעיר מבסיס הפין.

4. עקמת של הפין - בגיל מאוחר יותר. פין שכרתו ממנו יותר מדי עור יהיה עקום בעת זקפה והזקפה תהיה כואבת בגלל שהעור המועט שנשאר מתוח מדי.

5. פין חבוי ? הסרת מעט מדי עורלה, שגורמת לתוצאה אסתטית לא רצויה בעיני ההורים ומביאה לניתוח פלסטי (נוסף על הברית) לצורך תיקון מראה הפין.

6. התקרנות - העטרה נעשית יבשה ומחוספסת ומאבדת מרגישותה. זה תהליך שקורה לכל ילד נימול.

7. תינוק שסובל מהמופילה – עלולל למות מאיבוד דם.

8. כריתה חלקית של האיבר.

9. דימום יתר - כמות הדם שיש לתינוק שנולד היא בערך 330 מ"ל ? פחית קולה. די באיבוד 60 מ"ל (פחות מחצי כוס) כדי שהתינוק ייכנס למצב שנקרא הלם תת נפחי וחייו יהיו בסכנה. אבדן כמות כזו קטנה של דם יכול לקרות לאחר הברית בלי שההורים מודעים לכך, כיוון שהתינוק מחותל, הדם נספג בחיתול, ובעת שהוא מאבד דם התינוק נכנס להלם וכלפי חוץ נראה כביכול רגוע ואינו משדר סימני מצוקה.

10. חיתוך העורלה מקשה על תיקון הפגם המולד המכונה היפוספדיאס (פגם שגורם לעיוות במיקום פתח השופכה) ? כאשר תינוק נולד עם היפוספדיאס יש לדחות את הברית עד גיל שנה, כיוון שהעורלה עוזרת בתיקון הפגם. ברוב המקרים מוהלים לא מודעים לכך, כורתים את העורלה ואח"כ קשה מאוד לתקן.

האם יש תוקף לטיעון של מניעת מחלות כהצדקה לכריתת רקמת העורלה מאיבר מינו של תינוק?

יבואו אנשים ויטענו שזה מונע….. כך וכך. למשל איידס… למשל סרטן הפין… ועוד כל מיני דברים.

האם בשם כך עלינו לבצע הליך כירורגי בתינוק בן יומו שאולי אולי פעם יחלה באיזו שהיא מחלה? פרופ' מרגרט סאמרוויל מאוניברסיטת מקגיל בקנדה עונה על הטיעון המניעתי כך:

"ביצוע מילה בהתבסס על הטעם הזה של הגנה רפואית עתידית (אם נניח לרגע שמילה מספקת הגנה כזו) שקול לכך שכל תינוקת עם היוולדה תעבור בדיקת נשאות של גֶן סרטן השד, ואם יימצא שהיא נשאית, תיכרת כל רקמת השד הלא מפותחת שלה כדי למנוע את הסיכון שהיא תפתח את סרטן השד כאישה בוגרת. אני סבורה שרובנו היינו מזדעזעים אילו פרוצדורה כזו היתה מבוצעת בתינוקת, אך ייתכן שלחלקנו תגובה שונה לגבי מילת ילודים זכרים. מדוע אנו מגיבים באופן שונה? פשוט משום שאנו מעריכים שדיים ? אנו רואים באובדן השד נזק חמור לאישה ? ואיננו מעריכים את העורלה. יתרה מזו, אנו ממעיטים בערכה, מכנים אותה מכוערת, לא אסתטית, ולא נקייה. אך הן השד והן העורלה הם חלקים של גוף האדם השלם ולשניהם תפקידים מיניים ואחרים. על כן, לסיכום, לא ניתן להצדיק מילה שגרתית של ילודים זכרים מבחינה אתית ומשפטית בהתבסס על כך שהיא נחוצה מבחינה רפואית."

האם ברית מילה לא מהווה פגיעה בזכויות האדם של התינוק?

לכל אדם, וגם לכל תינוק, יש הרי זכות טבעית שלא יכאיבו לו וכמובן שלא יחתכו לו מהגוף רקמות בשר בריאות שלא לצורך רפואי. האם בשם הנורמות החברתיות, הדת או מה שזה לא יהיה מותר לנו כהורים לכרות רקמה בריאה מהגוף של ילדנו? האם זה בתחום הסמכות שלנו לחתוך חתיכת בשר מאיבר מין של תינוק או שאולי אנחנו בכלל עוברים על החוק ומבצעים פה גם תקיפה וגם חילול של זכויות הילד שמוגנות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו?

האם הצידוק החברתי נותן גושפנקה לחיתוך?  או שאולי אנחנו כהורים צריכים לצפות מראש את השוני של ילדנו ולהיערך לכך?

יש לי עוד כל כך הרבה מה להוסיף. אני יכולה לדון על הנושא שעות וימים. אף אחד לא מוכן לשמוע. מדי יום מתבצעים בארץ אלפי בריתות ואף אחד לא נותן את הדין. אף אחד לא מגן על התינוקות האלה.

אני מודה לכם על הקריאה,

אם יש לכם שאלות או הערות אשמח אם תפנו אלי,

מאיה שדה

sadeh.maya@gmail.com

חשבתי על בני והתחלתי לבכות. היה לי ברור שלעולם לא אגרום לו שונות, אבל איך אוכל לתת למישהו לקרב סכין לבולבול שלו?

"המוהל הינו הנציג המוקצן ביותר (והמאוס ביותר, בואו נקרא לציפורן בשמה) של הדת, עמו תיפגש האם החילונית", כתבה אם באינטרנט. כגבר, אני מוצא את עצמי מזדהה מאוד עם המשפט הזה.

אני הורה חילוני, אב לשניים, בת ובן. יום לאחר שנולד בני, התקשרתי למשרדו של ד"ר פנחס גונן, רופא מוהל מוערך וידוע, והזמנתי אצלו תור לברית. שאלתי את מזכירו אם הטקס הדתי הכרחי או שאפשר לוותר עליו. הוא ענה לי שהדוקטור אדם דתי ועל-כן אומר את הברכות, אבל אני לא חייב לומר אותן אם אני לא רוצה. קבעתי תור לברית, אבל העניין חרה לי. רציתי שהברית תהיה נקייה מכל שמץ דת. ידעתי שבתור רופא מוהל ד"ר גונן הוא המומלץ ביותר ואמרתי לעצמי שזו צפרדע שאין ברירה, צריך לבלוע. ואז, כשאשתי עוד הייתה במחלקת היולדות לאחר הלידה, התגלגל לידי עלון פרסומי של פרופ' שאול דולברג, רופא-מוהל אחר. כשהבנתי שאצלו תוכל להתקיים הברית בלי שום נגיעה לדת, ביטלתי את התור שקבעתי אצל ד"ר גונן. התרשמתי מכך שפרופ' דולברג הוא מנהל היחידה לטיפול נמרץ בילוד באיכילוב. אמרתי לעצמי, מה יכול להיות. יומיים לפני הברית נכנסתי לאתר של פרופ' דולברג וקראתי את ההנחיות להורים לפני ההגעה לקליניקה. היה בי צד נורא חזק שרצה לעשות את זה ודי, בלי לדעת, לעבור את זה כבר. ומצד שני כשקראתי על ההכנות שההורים מתבקשים לעשות לקראת הברית (למרוח משחת אילחוש בכמות נדיבה על איבר המין, לכסות אותו בניילון) התחיל להיות לי רע. עשיתי חיפוש בגוגל על פרופ' דולברג כדי לבדוק מה אומרים עליו ברשת. ואז במקרה נתקלתי בציטוט הבא מתוך כתבי הרמב"ם: "וכן המילה, לדעתי אחד מטעמיה מיעוט התשמיש והחלשת האיבר הזה כדי שימעט בפעולה זו ויתאפק ככל האפשר… והיות המילה ממעטת כוח הקישוי ואפשר אף מיעוט ההנאה, הוא דבר שאין בו ספק, כי האיבר כאשר הוטף ממנו דם והוסר המגן שלו מראשית גדילתו אין ספק שהוא נחלש, ובפירוש אמרו חכמים ז"ל הנבעלת מן הערל קשה לפרוש, וזהו הגדול בסיבות המילה לדעתי".וזהו. שם נהייתה לי צמרמורת בגוף. שם התחילה החומה של לא-לרצות-לדעת להיסדק.מצאתי את עצמי קורא את המאמרים "קורבן הברית" של ד"ר חנוך בן ימי מאוניברסיטת תל אביב, "כל מה שלא רציתם לדעת על ברית מילה" של ד"ר אבשלום זוסמן דיסקין, את ניירות העמדה של ארגוני הרופאים בעולם הקובעים שאין הצדקה רפואית למילה, וכן עדויות של נערים לא נימולים בישראל. קמתי מהמחשב. הלכתי לחדר אחר. חשבתי על בני, שעוד היה עם אמא שלו בבית חולים, והתחלתי לבכות. איך, איך אני אעשה לך את זה? היה לי ברור שאני חייב, שלעולם לא אגרום לו שונות שתקשה עליו בחיים, אבל איך אני יכול עכשיו לתת למישהו לקרב סכין לגוף שלו? לבולבול שלו? חזרתי למחשב. המשכתי לקרוא. בוהה. מפחד. מפחד מההחלטה שניצניה נבטו. התגלגלתי לאתרים של מוהלים ומצאתי אמירות כמו "פעולת הפריעה שהיא גילוי העטרה, תיעשה על-ידי שני שפיצים קטנים, הבולטים משני ציפורני אגודלי המוהל. פעולת הפריעה אינה יכולה להיעשות כראוי שלא על-ידי הציפורניים. ברור, כי על המוהל מוטל לתחזק את ציפורני אגודליו בצורה כזו, שיהיו – קודם כל – קשיחים וחזקים דיים ולא שבירים, על-מנת שיוכל לבצע בהם את הפעולה כראוי. ושנית, שיהיו כמובן נקיים תמיד ומצוחצחים משמץ לכלוך". באתר של ד"ר סיריל פיין, שהוא גם רופא מוהל, קראתי ש"משרד הבריאות ממליץ לא להשתמש בחומרי הרדמה בברית מילה רגילה של תינוק כי זה מוסיף סכנה מיותרת לפעולה זו".חמותי חזרה מבית החולים ומצאה אותי מאובן מול המסך. היא נבהלה ממש. שאלה מה קרה. לפי איך שנראיתי חשבה שקרה אסון. לקח לי זמן, אבל בסוף אמרתי לה. שיתפתי אותה. זה היה מדהים, היא גילתה אמפתיה. לא שפטה. היה לי די ברור שהיא לא שותפה לדעתי, אבל היא לגמרי שמה את עצמה בצד ורק הזדהתה עם מה שעובר עלי ואמרה שזאת החלטה שלנו, שלי ושל אשתי. למחרת בבוקר סיפרתי לאשתי. להפתעתי היא מייד הסכימה שלא נעשה ברית. היום אני יודע שהבשלות שלה לכך נבעה מהטראומה של הברית שעשתה לבנה הראשון, מנישואיה הקודמים, ברית שהיה צריך לתקן בניתוח בגיל שנה.ביטלתי את התור שקבעתי אצל הפרופסור, ויותר לא יצרתי קשר עם מוהלים. העובדה שבני יהיה שונה וההזדעזעות של נשים (וגם גברים) ממראה הפין השלם היוו את הקושי הגדול ביותר שהייתי צריך להתגבר עליו עם עצמי. הקריעה הגדולה ביותר בתוכי הייתה בין הרצון להגן על בני מפני לעג ומצבים קשים, ומצד שני ההתקוממות מול התכתיב החברתי הקשה, האלים הזה: "תחתוך לבן שלך את הבולבול, אחרת נתעלל בו וננדה אותו". זה הדיר שינה מעיני, פשוטו כמשמעו. התפנית בעניין החלה להסתמן בעקבות פגישה שלי ושל אשתי עם רונית, שעומדת בראש קבוצת "קה"ל" . רונית היא אם לשלושה ויש לה ילד לא נימול בן חמש. היא סיפרה לנו על הניסיון האישי שלה, סיפרה על חוויות של הורים רבים שפגשה תוך כדי פעילותה והזמינה אותנו להצטרף למפגש של "קה"ל". זה עושה משהו, לפגוש פנים אל פנים בן אדם שקיבל החלטה כזו ולשמוע ממנו שהשד הנורא שכולם דואגים להפחיד אותך מפניו לא ממש קיים במציאות. לגלות שהמציאות, למרבה השמחה, יותר טולרנטית מהסיפורים שמהלכים עלינו אימים. בהמשך, הגענו למפגש. הכרנו שם עוד הורים לילדים לא נימולים שסיפרו על התגובות של הגננות, על החוויה של להיות בים, בבריכה, כשהילד מסתובב עירום. סיטואציות שאמורות להיות קשות מאוד, אבל במציאות הפידבקים שההורים האלה קיבלו נעו בין התעלמות לחיזוק ידיהם על האומץ. וכן, היה גם סיפור על שני ילדים בני שש שאמרו לילד לא נימול בן חמש שהבולבול שלו מצחיק. בין לבין קראתי גם עדויות בנושא המיני של נערים, חיילים, של בחורים אחרי צבא. נכנסתי לפורום של מתגייסים ושאלתי אותם מה דעתם, נכנסתי לפורום של צעירים רוסיים ושאלתי אותם על חוויותיהם, אספתי עדויות ככל שיכולתי. והמסקנה שלי הייתה שכן, יכול להיות שבני יצטרך לעבור התמודדות לא נעימה כזו או אחרת, אבל בטח לא ברמה של סיפורי האימים שהטיחו בי, לא ברמה שמצדיקה לפגוע כירורגית בתפקוד של איבר בריא. מרגע שילדך נולד אתה לומד לאהוב אותו, את כולו, לקבל אותו כמו שהוא. גם אני וגם אשתי מרגישים כך, וזו ההרגשה שתעבור לבני. וביחסים עם המין השני, יש לבחורות המון הסתייגויות מהמון דברים (קרחת, זקן, משקפיים, גבוה מדי, נמוך מדי, שמן מדי, רזה מדי, שעיר מדי, כהה מדי, בהיר מדי). בסופו של דבר הקשר נקשר ומקבלים זה את זה. לאחר שההחלטה הבשילה הגיע שלב ההתמודדות עם המשפחה. היו שני דיונים קשים. פעם במשפחת אשתי ופעם במשפחה שלי. בשני הדיונים דווקא הדור הצעיר, ולא ההורים, הטיח בנו טיעונים קשים והטונים עלו. נתקלנו בסירוב מוחלט לקרוא חומר נגד ברית מילה כשהקו המוביל היה: "יש דברים שפשוט עושים, בלי לחשוב". בוויכוח שהיה עם משפחת אשתי התרתחתי על הלחץ שמופעל עלי לחתוך עד-כדי-כך שהלכתי למטבח, הבאתי סכין, נתתי אותה לגיסי ואמרתי לו "הנה, בבקשה, נראה אותך עושה שריטה לבת שלך! שריטה! אתה קולט בכלל מה אתה דורש ממני לעשות?"אחי טען שהעובדה שקיבלנו החלטה ברגע האחרון מעידה על-כך שזו גחמה. גיסי טען שיצא לו לראות בחו"ל במקלחות בולבולים לא נימולים ושזה דוחה, שיש לו דוד באמריקה שאמר לו שכולם באמריקה עושים ברית כי זה בריא, ושאני לא יודע על מה אני מדבר. הוא גם הצליח 'להוציא' ממני שהסלידה שלי מהדת היא שהניעה אותי לפקפק בנחיצות הטקס, ואמר לי שהוא מאוכזב לגלות כמה שאני קיצוני, ושאני בדיוק כמו הקיצוניים מהצד השני שחוזרים בתשובה.כעבור שבועיים, בארוחה בצהרי שבת, התפתח שוב דיון, ושם הערתי לגבי העניין הבריאותי משהו כמו "אני פשוט לא מבין את הטיעון הזה שזה בריא. מה, לנשים אין פטריות בנרתיק? לגברים אין פטריות בציפורני הרגליים? איזה מין פתרון רפואי זה לכרות איברים בריאים כדי למנוע אפשרות של איזושהי מחלה שאולי תהיה פעם?". "יודע מה? עכשיו שכנעת אותי", אמרה אחותי ספק ברצינות ספק בבדיחות. אמא שלי, אישה שומרת מסורת, קיבלה את ההחלטה שלנו בכאב אבל בהבנה. אחרי הדיון הקשה שהיה אצלי במשפחה, כשכולם נפרדו, הייתי על סף דמעות, הרגשתי קרע אדיר. אמא שלי הבחינה בכך ובאה לנחם אותי, ואמרה שרק השנים יגידו אם עשינו נכון. היא מאוד אוהבת את הנכד שלה, את הבן שלי, מטפלת בו ומקבלת אותו.תגובתו של אבי הפתיעה אותי מאוד. על-אף שהוא אדם חילוני במובהק, חששתי מאוד שהשונות תגרום לו לצאת חוצץ נגד ההחלטה שלנו. הוא דווקא הבין וקיבל את העובדה שאם אנחנו לא דתיים אין סיבה לעשות את זה. הוא גם היה פתוח לשמוע את ההסברים הרפואיים מפריכי המיתוסים. בעקבות תהליך קבלת ההחלטה הקשה הזה הקמתי את האתר הזה, המיועד להורים שמתלבטים בשאלת ברית המילה, שכן אני מאמין שוודאי קיימים הורים נוספים שמרגישים אנוסים לבצע את הברית רק מהטעם החברתי. אני פונה אליכם הורים, כדי שתדעו על האפשרות לא למול, כדי שתחשבו על הטקס עצמו, כדי שתשקלו את העניין החברתי, כדי שתיפגשו עם הורים לילדים לא נימולים ותתרשמו בעצמכם, כדי שלא תחליטו רק על סמך סיפורי האימה והפחדים שמתרוצצים בנפש. אתם מוזמנים לחזור לדף הבית ולעיין במאמרים, בכתבות ובקישורים שריכזתי באתר. אם אתם מעוניינים ליצור קשר, אשמח אם תכתבו לי.

ערן שדה

החוק אוסר חיתוך רקמה לנוי

בשנת 2001 הוסף תיקון לחוק צער בעלי חיים האוסר חיתוך ברקמה חיה של בעל חיים למטרות נוי. התיקון, שאותו יזם ח"כ זבולון אורלב, בא למגר את התופעה של בעלי כלבים גזעיים המקצצים את אוזניהם וזנבותיהם מטעמים אסתטיים.

סעיף 2 (ד) לחוק צער בעלי חיים קובע:
"לא יבצע אדם בבעל חיים חיתוך ברקמה חיה למטרות נוי."

בדברי ההסבר לחוק אומר ח"כ זבולון אורלב:

"כדי לשים קץ לפגיעה מיותרת ולסבל שנגרם לבעלי החיים, מוצע לאסור בסעיף 2 לחוק טיפולים כאמור, כגון קיצוץ זנבות וחיתוך אוזניים, ולקבוע כי כל חיתוך ברקמה חיה בבעל חיים למטרות נוי, הוא בגדר התעללות." (ההדגשה שלי, ע.ש.)

הדברים יפים, כאמור, רק לבעלי חיים.

פרופ' שאול דולברג – מנהל היחידה לטיפול נמרץ ביילוד בבית החולים ליס בתל אביב - אומר בכתבה ב"הארץ" כי קרוב לוודאי שאין הצדקה רפואית למילה דרך שגרה.

על השאלה אם רופא אינו נתקל בבעיה בבואו לבצע ניתוח שאינו הכרחי מבחינה רפואית, משיב דולברג: "לא, אין בעיה. עמיתי הפלסטיקאים מתפרנסים מזה יפה". ("הארץ", 7.12.2004)

דעתי היא שניתן לראות גם בחיתוך רקמה חיה של תינוק פעולה המנוגדת לחוק, וזאת לאור הוראותיו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו:

• אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.

• כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו.

בדף מוהלים זה תמצאו ריכוז דיווחים שליליים מן העיתונות ומרחבי הרשת על נזקים שגרמו מוהלים לתינוקות, על התרשלות מוהלים במהלך ברית מילה, ועל התנהגות שלילית של מוהלים כלפי הורים ותינוקות. קראו כאן כדי לדעת מאילו מוהלים להיזהר ומאילו פרקטיקות של מוהלים להיזהר.

• ד"ר פנחס גונן, רופא מוהל, כירורג – אזהרה -

  • התפרסמו ברשת תמונות של ד"ר גונן מבצע ברית מילה ללא כפפות. ניתוח המבוצע ללא כפפות מנתחים סטריליות מגביר את הסיכון לזיהום ואינו עולה בקנה אחד עם פרקטיקה רפואית ראויה. אם ד"ר גונן הוא הבחירה שלכם, הקפידו לדרוש שניתוח כריתת העורלה יבוצע עם כפפות מנתחים סטריליות ולא בידיים חשופות.
    יצויין כי מוהל זה על פי רוב זוכה להמלצות מפי הורים.
    

• אזהרה לגבי ד"ר קסלר עודד, רופא-מוהל -

  • אמא לתאומים מספרת על חוויה טראומטית עם ד"ר עודד קסלר - דימום שלא נפסק, התנהגות לא מקצועית של ד"ר קסלר, ולבסוף היה צורך בניתוח תיקון.
    יצויין כי מוהל זה על פי רוב זוכה להמלצות מפי הורים.

• אזהרה לגבי ד"ר אטיאס, רופא-מוהל (משמש גם רופא נשים) -

  • דיון בפורום הריון ולידה של תפוז על ד"ר אטיאס שבו מושמעות דעות שליליות הן על אישיותו של ד"ר אטיאס והן על חוסר שביעות רצון מתוצאת ניתוח כריתת העורלה.

  • גולשת בפורום להיות הורים של תפוז אשר מאוד לא ממליצה על ד"ר אטיאס.

  • דיון בקהילת הריון ולידה של ynet על ד"ר אטיאס שבו מספרת אחת הגולשות על צורך בניתוח תיקון של ברית מילה שעשה ד"ר אטיאס והתנהגות שלילית שלו עד כדי כך שהיא שוקלת לתבוע אותו.
    

• אזהרה לגבי ד"ר צ'צ'קס מנחם, רופא-מוהל  -

  • דיווח בפורום "אמנות הלידה" על פרוצדורה כואבת שמבצע ד"ר צ'צ'קס בתינוק לפני ברית המילה, ועל כך שהוא נוהג לדרוש מההורים לצאת מהחדר בזמן שהוא מבצע את הפרוצדורה.

  • דיון בפורום של אתר "אמנות הלידה" שבו מזהירה אחת הגולשות מפני המוהל מנחם צ'צ'קס: היא מספרת על התנהגות שלילית ופרוצדורה של הטפת דם שביצע צ'צ'קס בבנה יום לאחר ברית המילה ללא קבלת רשות מההורים.

  • דיווח במדור החדשות של וואלה על התנהגות שלילית של המוהל ד"ר צ'צ'קס כלפי הורים בזמן ברית מילה

ידיעות אחרונות, יום שישי, 16.06.2006 

התינוק אושפז כשהוא סובל מפצע גדול באיבר מינו – בשנים האחרונות נדבקו בהרפס עשרה תינוקות מהמוהלים, אחד מהם סובל מנזק מוחי – משרד הבריאות ממליץ: לבצע את מציצת הדם באמצעות קשית

מאת שרית רוזנבלום, כתבתנו לענייני בריאות

חשד: תינוק בן שלושה שבועות נדבק בהרפס באיבר המין שלו מהמוהל שמל אותו בטקס הברית. התינוק אושפז בבית החולים אסף הרופא כשהוא סובל מפצע גדול באיבר מינו, ומשרד הבריאות בוחן כעת כיצד אירעה ההדבקה.

מבדיקות ראשונות שנערכו לתינוק התברר כי אכן מדובר בהרפס, ואז עלה החשד כי המוהל הוא שהדביק אותו כאשר מצץ את דמו מאזור הפצע לאחר החיתוך.

הוריו של התינוק לא ידעו לספר אם המוהל מצץ את האזור המדמם בפיו משום שלא הסתכלו על הטקס. בקרוב ייבדק המוהל אם הוא נשא של נגיף ההרפס.

ד"ר עופרה חבקין, רופאת מחוז המרכז של משרד הבריאות, אמרה אתמול כי אפשרות נוספת שתיבדק היא שהאם לקתה בנגיף ההרפס בעצמה, והתינוק נדבק בו בעת הלידה.

בשנים האחרונות נדבקו בישראל עשרה תינוקות בהרפס מהמוהלים שלהם, לאחר שאלה נשאו את הנגיף בשפתותיהם והעבירו אותו לתינוק בעת שמצצו את הדם מאזור החתך לאחר המילה. כמה מהתינוקות סבלו מהתקפים חוזרים של הנגיף באזור ההדבקה, ואחד מהם סובל מנזק מוחי קבוע כתוצאה מהדבקה, לאחר שהנגיף גרם לדלקת במוחו.

באופן מסורתי כולל טקס ברית המילה שלושה חלקים: משיכה לאחור של העורלה, חיתוכה ולבסוף מציצת הדם, שבמהלכה ממלא המוהל את פיו ביין, מניח את פיו על הפצע שנותר לאחר המילה ומוצץ את הדם. לאחר מכן הוא יורק את התערובת של הדם והיין לתוך כלי מיוחד.

מציצת הדם מתבצעת כמה פעמים עד לעצירת הדימום. בעוד שני החלקים הראשונים של האירוע הם טקס המילה עצמו, השלישי מתבצע מסיבות רפואיות כדי למנוע דימום וכדי לסתום את כלי הדם באזור.

בשנים האחרונות, בשל הסכנה להעברת מחלות זיהומיות באמצעות המגע עם פיו של המוהל, משתמשים מוהלים בקשית מיוחדת לצורך מציצת הדם, אולם רבים אחרים ממשיכים עדיין לבצעה לפי הנוהג הישן.

מחקר ישראלי שהתפרסם לפני שנה גילה כי ארבעה מהתינוקות שחלו בהרפס נדבקו משני מוהלים. החוקרים קבעו כי המקרים שתוארו במחקר הם רק קצה הקרחון של השכיחות האמיתית של ההדבקות במחלה בעת הברית.

ד"ר בני גזונדהייט, עורך המחקר, קרא להורים שבנם עובר ברית מילה להתעקש שהמוהל ישים מסכה על פניו, ישתמש בכלים סטריליים ובשום אופן לא יבצע את מציצת הדם באמצעות הפה.

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "המלצת המשרד' היא לבצע את המציצה המסורתית באמצעות שפופרת. על המוהל מוטלת החובה ליידע את ההורים אם בכוונתו לבצע מציצה מסורתית באמצעות הפה או להשתמש בחלופה המומלצת, באמצעות שפופרת."

להלן הכתבה הסרוקה:

מדוע חילונים שומרים דווקא על המצווה הקשה האכזרית והפרימיטיבית מכל המצוות

"ידיעות אחרונות", 10.6.2005

"שני תינוקות נפגעו השבוע במהלך ברית מילה, והדבר שב והעלה את שאלת רישויים של המוהלים והפיקוח עליהם. אבל נשמעו גם תהיות על עצם מיצוות המילה, ובעניין זה אני מבקש להוסיף שלא רק על המילה עצמה אפשר לתהות, אלא על ההתלהבות שאנחנו מגלים בשמירתה.

ואכן – יש כאן תופעה מוזרה בהחלט. איך קורה שיהוים חילונים, חופשיים – ואני כולל את עצמי ביניהם – כאלה שבועלים נידות ואוכלים טריפות ביחד חזקה ובלסת נטויה, ומתנזרים אף ממצוות יפות וחשובות כמו שמירת השבת, שומרים דווקא על המצווה הזאת – הקשה, האכזרית והפרימיטיבית מכל המצוות. דומה שהדבר חורג מסתם קונסנזוס או משיקולי בריאות, אבל לסוד העניין אין לי תשובה. חידה היא ותהי לחידה."

הקטע הבא לקוח מראיון שערכה אודטה עם ד"ר פנחס גונן, רופא מוהל, לגבי הצורך בזריקת אלחוש למניעת כאב בעת ביצוע ברית מילה.

איך זה עובד באמת

"את שואלת איך זריקת ההרדמה לא תכאיב? פשוט מאוד, צריך לדעת לעבוד, כמו בכל מקצוע, לא? תראי, זריקת ההרדמה עשויה להכאיב בגלל שלושה אלמנטים: הדקירה, ניפוח הרקמה בחומר ההרדמה והחומר עצמו, שעלול לצרוב. אז התהליך הוא, קודם כל לטבול מוצץ בתירוש ולתת לתינוק למצוץ. זה לא היין שעושה פה את העבודה, לכן התירוש המתוק טוב באותה המידה, אלא המציצה. התינוק כל כך מרוכז במציצה, שהוא מפקיר את כל האגף הדרומי שלו," מתבדח הדוקטור, אבל זה באמת ככה.

"אחר כך אני מזריק 0.4-0.3 סי-סי סקנדיקאין, שזו נגזרת של לידוקאין, אבל ללא אדרנלין, כי אסור לתת לתינוקות אדרנלין – שאמנם מכווץ כלי דם ומונע דימומים, ובגלל זה רופאי השיניים אוהבים להזריק אותו – אבל לתינוקות אסור. והמזרק, גם הוא קונץ. זה 'פרי-פרס' של חברת 'באייר,' עם מחט מספר 30, הכי דקה ועדינה שייתכן. עקיצת יתוש. ואז, כדי שלא יכאב, אני לוחץ על ידית המנוף המתוחכם של המזרק הזה איזה שמונה פעמים, סביב כל בסיס האיבר, אבל לא דוקר עוד הפעם, זה רק מבפנים, בשינוי זוויות ההזרקה, ובכל פעם זה משחרר רק 0.05 סי-סי, כמות זעירה, ובלחץ, כדי שניפוח הרקמה מהחומר לא יכאיב. רגע, מה זה כל השאלות האלה, את מתכוונת לפתוח לי סניף?" הוא צוחק. לא, אני אומרת לו, הפירוט הוא כדי שהורים יידעו מה לדרוש וכדי שלעולם לא יחפפו להם יותר את השכל ב"הזריקה כואבת יותר מהברית" האידיוטי הזה, כדי להנציח מצב אנכרוניסטי.

(מעריב NRG, בתאריך 4.6.2004)

]]> http://www.gonnen.org/?feed=rss2&p=199 0